בשנת 1986, מכון היהלומים הישראלי, פתח בבורסה ליהלומים ברמת גן, מוזיאון ייחודי ששימוש כפנים של ענף היהלומים. מטרת המוזיאון הייתה לתעד את תולדות הענף ולייצג אותו בפני קהל המבקרים, ואף להסביר את השימושים המגוונים הנעשים ביהלומים ובאבני חן ואת תרומתם לחברה ולתרבות האנושית לאורך הדורות. הרעיון של הקמת המוזיאון היה של משה שניצר ששימש כיו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון היהלומים, והרצון שלו היה לאפשר לציבור הרחב להכיר את המקצוע היחיד בזמנו שלא היה אפשר להציג אותו לקהל הרחב, בגלל ענייני אבטחה, שכן היה אסור לאנשים שאינם מורשים, להיכנס לבורסה ולמפעלים.
מוזיאון היהלומים, התפרס על פני שטח של 500 מטר ונקרא על שם הארי אופנהיימר (יו"ר סינדיקט היהלומים דה-בירס), היה המוזיאון היחידי בארץ המוקדש לחומר הקשה ביותר בטבע - היהלום. האדריכלית של הפרויקט הייתה דורה גד, שעיצבה את הכניסה למוזיאון כמו כניסה למכרה יהלומים, ואחרי הכניסה כל התצוגות היו בסדר כרונולוגי, שעוצבו כתצוגות שונות, בובות ראווה, תמונות וכד', ותיארו את תהליך ייצור היהלום ממעמקי כדור הארץ עד לשיבוצו בתכשיטים ובאביזרי נוי, ולשימושיו המגוונים בענפי התעשייה. בשנות ה-2000, המוזיאון עבר מתיחת פנים עיצובית, יותר מודרנית על יד שילוב של טכנולוגיה, סרטי וידאו וסאונד עמדות מידע דיגיטאליות, ועוד.
"המוזיאון תמיד היה מאוד פעיל", אומר אביאל אליה, מנכ"ל מכון היהלומים הישראלי, "היו בו תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות בנושאים שונים הקשורים לענף היהלומים והתארחו בו שרים, חברי כנסת, ובכירים בענף שהגיעו לאירועים שונים שהתקיימו במקום במהלך השנים".
יתרה מכך, מחלקת החינוך של המוזיאון הציעה למורים וצוותים חינוכיים סיורים מודרכים המבוססים על מערכי הדרכה מגוונים המבטאים את עולם התוכן הרב תחומי של יהלומים ואבני חן. על כן, מערכי ההדרכה שילבו בין התכנים המוצגים במוזיאון לבין תוכניות הליבה הנלמדות בבית ספר בתחומי שונים כגון מדעים וטכנולוגיה, גאוגרפיה, מדעי הסביבה, כימיה, כלכלה ושיווק. בנוסף, המוזיאון אירח קבוצות של חיילים במסגרת פעילויות "תרבות יום א'", קייטנות שונות של תלמידים. יחד עם זאת, המוזיאון היווה מוקד משיכה לתיירים רבים מחו"ל שסוחרים מחנויות התכשיטים בסביבה היו מביאים לביקור במוזיאון ולאחר מכן לחנויותיהם על מנת שירכשו מהם את הסחורה הנוצצת.
בשנת 2018, לאחר שענף היהלומים חווה ירידה בהכנסות, המוזיאון נסגר, בעקבות החלטה של המכון להתמקד בפרויקטים אשר יעזרו לחברות יהלומים ולסוחרים למכור ולהגדיל את ההכנסות. בשנים לאחר סגירתו, עמד המוזיאון ריק, ללא שימוש. במהלך השנים היו תוכניות להקמת מפעל במקום אך ללא הצלחה. עד לפני כשנתיים שהתחילו להגות את הרעיון של הקמת גלריה למכירת תכשיטי יהלומים. הרעיון הגיע במקביל לשינוי שעבר מכון היהלומים עצמו, ממוסד שהיה "מבחוץ" ולא היה מעורב בנושאים של סחר ומכירת יהלומים למוסד שמסייע לסוחרים על ידי פעילויות, יוזמות ועידוד מכירה. "הפרויקט של הגלריה הוא הרחבה ישירה לשינוי שהמכון עבר בשנים האחרונות" אומר אביאל. "עם השנים הבנו את הכוח שיש לארגון כמו שלנו כדי לעזור לסוחרים ולמתג את ענף היהלומים כמוביל ויחד עם זאת לפנות לקהל הרחב לכן באמצעות הגלריה אנחנו יכולים להנגיש את תעשיית היהלומים אליהם בצורה שעדיין תאפשר לנו להרוויח כסף ולהצמיח את הענף".
הגלריה, שנפתחת בימים אלו בהשקעה של מיליוני שקלים, מעוצבת בצורה מודרנית, יוקרתית וחדשנית. היה חשוב למכון שזה לא יראה כעוד חנות תכשיטים, אלא יהיה בה ערך מוסף ללקוח הסופי. על כן, שמו דגש על טכנולוגיה, חדשנות וחווית לקוח אישית ואינטראקטיבית שעדיין משלבת פאן היסטורי שמזכיר את רוח המוזיאון שהיה קיים בעבר.
מעבר לחוויית הקנייה היוקרתית, בגלריה ניתן יהיה למצוא מרכז מבקרים שיקרין סרטון על היסטוריית הענף וסקירה עכשווית שלו (מהמכרה-לתכשיט). כמו כן, ברחבי הגלריה ניתן יהיה למצוא מסכי טאצ' ענק שמהווים עמדות למידה אינטראקטיביות שיאפשרו למבקרים לקבל הדרכה על רכישת יהלומים. כמו כן, יהיה מכשיר שיאפשר למבקרים לבדוק את האם תכשיט היהלום שרכשטו הוא יהלום טבעי ואיננו יהלום אשר גודל במעבדה. כחלק משינוי העיצוב ומודרניזציית המקום, המבקרים יוכלו ליהנות מבית קפה שיקי שיציע משקאות ומאפים עם מספר מקומות ישיבה בפנים ובחוץ.
הקונספט של הגלריה ייחודי וראשון מסוגו בארץ, שמציע תכשיטי יהלומים מהסוחרים היישר לצרכן. הגלריה מכילה 15 עמדות מכירה בגדלים שונים, בעיצוב יוקרתי אשר יושכרו לחברות שונות המתמחות בתכשיטי יהלומים. בנוסף, בכניסה יוצבו כ- 10 חלונות תצוגה בהם יוצגו תכשיטים וחפצי אומנות מיוחדים כמו רפליקות, יהלומים נדירים ויקרים במיוחד, תכשיטים בעיצובים מיוחדים ועוד. כמו כן, ניתן יהיה לצפות בעבודתם של צורף ומשבץ שיהיו במקום.
העיצוב של החלל, התמקד בהפיכת המקום ממוזיאון קודר וחשוך למקום מואר, נעים, בוהק ומזמין. מי שהייתה אחראית על העיצוב היא לימור חקמט- שחורי, מעצבת פנים, שמתחילת הפרויקט שמה דגש על נושא התאורה, שכן הגלריה נמצאת במיקום בו לא נכנס אור יום טבעי וכמעט ואין חלונות.
בנוסף, הטופוגרפיה של המבנה הייתה מאתגרת כי היא מחולקת על ידי קירות בטון מאסיביות שחותכות את החלל הפתוח בצורה לא פונקציונאלית, יחד עם התקרות הנמוכות שגורמות לתחושה קרה וסגורה. "שיניתי את התחשוה הזו על ידי עיצוב נכון, בעזרת חומרים שיצרו אשליה של גובה כמו חיפויי קירות מיוחדים בעלי עם פסים גליים כאלה שנותנים תחושה של אורך" אומרת לימור, "על ידי יצירת קווים מעוגלים יותר ורכים בשילוב עם תאורה נכונה, שינתה את המראה של המקום לחלוטין".
הרכות והיוקרתיות של המקום גם באה לידי ביטוי בצבעים שהשתמשו בגלריה, צבע שמפניה שרקחו במיוחד על מנת להגיע לגוון המדויק שיתאים גם לעמדות של הסוחרים, וכך לשמור על ההרמוניה והרכות של המקום "לקחת את כל תחושת הברוטליות של הבטון ולהפוך אותה למשהו רך, נעים ועדין" מסכמת לימור.
"היה לנו חשוב להקים גלריה שהיא מודרנית, חדשנית ושונה בנוף הישראלי, אך עדין לשמור על מה שהיה בעבר ולשמר את המורשת של המקום באמצעות שילוב אלמנטים היסטוריים כמו הסרט, תמונות, ועוד פריטים שיהיו ברחבי הגלריה" מסכם אביאל.