איך משמרים את הבית בשדה בוקר של בן-גוריון? על מנת לענות על השאלה הזו, פנינו אל טל קציר, אדריכלית נוף, בוגרת לימודי שימור ובוגרת תואר שני באוצרות. קציר תכננה, בין היתר את כיכר סטרומה בחולון, משק הפועלות בעיינות, וכיום עוסקת בתכנון אתרי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל כמו: פרדס מינקוב ותחנת הרכבת בכפר יהושוע.
בשנה האחרונה חברה לאדריכלית נוף המנוסה נטהלי מילר. השתיים עבדו יחד כדי לתכנן את מתחם צריף בן-גוריון. בתכנית שלהן: השבת המראה הנופי של השכונה הקיבוצית הראשונה של שדה בוקר.
שדה בוקר הוא קיבוץ שהוקם כחווה חקלאית שיתופית בשנת 1952. אל המשק הצעיר הצטרף ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון בשנת 1953. היום במתחם השכונה הקיבוצית המתוכננת נטוע צריף בן-גוריון. הביצוע לתכנון צפוי להיות מושלם לקראת יום האזכרה ה-50 למותו של ראש הממשלה הראשון, כשמימון ביצוע הפרוייקט הוא של הקרן הקיימת לישראל. התכנון והניהול יהיה של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
לקראת שלב התכנון הוכן תיק תיעוד מתחמי. תיק התיעוד סקר את תולדות ההתיישבות בשדה בוקר ובתוכו האתר מורשת הלאומי- צריף בן-גוריון. התוכנית הנופית שתכננו נטהלי וטל, תחזיר למקום את התחושה והחוויה של הקיבוץ מתוך תפיסה שרואה את הצריף כחלק ממרקם ההתיישבות.
"בן-גוריון בחר במקום בשל רצונו להיות חלק מקיבוץ. שימור מתחם הצריף ושיחזור הנוף שבו בדומה לנוף הקיבוץ בעת שנות חייו של בן-גוריון, צריכים להיות לדעתי, עיקר עבודת השימור באתר" (ציטוט מתוך תמצית תיק התיעוד).
ספרי על צריף בן-גוריון, מבחינה עיצובית (צבעים, חיפויים, שימוש בטקסטורה ועוד)
"הצריף בא לשרת את ראש הממשלה ורעייתו פולה. לאחר התפטרותו של בן-גוריון מהממשלה הגיע לשדה בוקר ובהמשך, כאשר כיהן שוב בתפקידו ל-8 שנים וגם בעשור האחרון לחייו. תחילה הצריף נבנה כצריף ככל הצריפים במשק אך למעשה, כבר כאשר 'הזקן' הגיע היו לו תוספות כמו חיבור למים וחשמל בשונה מדירות החברים במשק. במהלך השנים התווספו לו מרפסת סגורה, מחסן, חדר נוסף ועוד. כאשר חברי שדה בוקר עברו לבתי הקבע נותר בן-גוריון במגוריו לצד הצריפים שנותרו ריקים מחברים אך מאוכלסים בצעירים כגון מתנדבים ובני גרעין נח"ל שהגיעו לתקופות שונות להתיישבות.
"בשנים הראשונות, בטרם בניית שכונות הקבע בשדה בוקר, הצריף היה חלק ממרקם השכונה הקיבוצית: לידו היה גן ילדים, צריפי מגורים של חברים, משרדי ההנהלה של המשק ועוד. לאחר פטירתו הגישה המוזיאלית הייתה לשמור על הפריטים ולהניח מאחורי ויטרינות זכוכית. גישה שתאמה לרוח שנות ה-70, מיצג מוזיאלי מורחק מעיני המבקרים, כזה שאינו ניתן לגעת בו.
"הגישה התגלתה כפחות מתאימה לרוח של העשורים האחרונים. בשנות ה-2000 התחילו לרצות המעצבים להראות את המקום כמו שהוא היה באמת כפי שהוא היה חי. הוויטרינות ירדו והמבקרים התקרבו למוצגים עצמם. הביקור בביתו נראה כמו ביקור במקום בו הזמן עצר מלכת. מתוך אותה התפיסה אנחנו פועלות בתכנון לקראת העיצוב המחודש של השכונה של שדה בוקר. חשוב לנו שיראו את המראה של השכונה הוותיקה. הפיתוח העתידי לא יהיה 'אחד לאחד' כפי שהיה בשנות ה-50 או ה-60 או ה-70, הרי בימים הראשונים לא היו שבילים ומדשאות בשדה בוקר, השטח היה בתולי. המטרה שלנו היא לקדם מראה של שכונה קיבוצית קלאסית אך גם להתאימה לצרכי המבקרים היום- מדשאות, רחבות התכנסות ועוד".
כיצד משמרים פרויקט כזה מבחינה עיצובית?
קראנו לפרוייקט "פרויקט שימור" (יש כאן אמירה. זה לא רק פיתוח נוף אלא שימור הנוף). אנחנו משמרים את רוח המקום, אך לא בהכרח משמרים את השבילים. התכנון המחודש לא בהכרח יתחקה אחר השבילים של שנות ה-70, בשנותיו האחרונות של בן-גוריון בשדה בוקר. השבילים עברו שינויים רבים שקשה למצוא את הדרך הנכונה. במהלך השנים בשל צורכי האתר- נוצרו רחבות עגולות, הוקמו סככות להתכנסות ועוד אשר לא תאמו את רוח המקום בעת חייו של בן-גוריון. על כן, נדרשת עבודת חשיבה איך לא להרוס מבנים פונקציונאליים מצד אחד ואיך כן לקדם את הטמעתם בשטח מהצד השני.
"שיטת העבודה הייתה בבחירת בקווים אורטוגונליים - בבנייה הקיבוצית היו מבני אורך, מבנים רוחביים ממזרח למערב, שהכניסה להם מדרום (כמה כניסות בכל מבנה לכמה חדרים). השבילים הקיבוציים הקלאסיים היו מקבילים למבנים האלה. ניתן לראות את זה בימינו, בכמה מקומות בשדה בוקר וגם בקיבוצים אחרים.
"כאמור-מבחינת שימור - זה לא שימור פיזי אחד לאחד לשבילים, אלא שימור של רעיון קיבוצי. ככה שגם אם נבנו מבנים אחרי מותו, אנחנו לא נפרק אותם, אלא נשתמש וביחד עם השבילים והאוירה הקיבוצית תיווצר תחושה יותר אותנטית והצריף יזכה לקבל בחזרה את הסביבה הנכונה לו. האתר היום יפה אך מבחינה היסטורית הפיתוח יעזור למסר המועבר באתר המורשת הלאומית".
אילו אלמנטיים חשוב לשמר ואילו פחות?
"באופן עקרוני יש כאן לא מעט מבנים ושבילים שאין להם חשיבות היסטורית אך אנחנו לא יכולים לפרק כל מה שקיים במיוחד אם המבנים שימושיים. אנחנו כמתכננות נוף, מוצאות פתרונות עיצוביים על מנת לעטוף את המבנים שאינם מותאמים למרחב בצמחייה, שבילים ועוד. דוגמה למבנים שאינם עומדים בקריטריונים שהינם חלק מהתפתחות האתר כמו בית הקפה והשירותים.
"החלק עיצובי שיש לשמר הוא צמחיה - האתר מלא בעצים היסטוריים ואותם נשמור. בנוסף לכך, אנחנו רוצות ליצר באזור הצריף את 'הדשא הגדול' - מרחב פתוח שמרמז על השטח הזה שיש בקיבוצים רבים. זה גם יאפשר לאתר לקבל מבקרים ולקיים אירועים. הבחירה ברחבת דשא אינה מובנת מאליה, הדשא דורש השקיה מרובה. ובכל זאת, הרעיון הוא לקדם מדשאות למבקרים וגם להתכתב עם הרעיונות של בן-גוריון- הרצון שלו להוריק את הנגב להביא מים ולפתח התיישבות יתחבר לרעיון העיצובי. בן-גוריון לא נבהל מהשקיה ושתילה מרובה.
כיצד העיצוב עוזר לשמר את התקופה בה היה חי בן-גוריון?
"בעשור האחרון לחייו בן-גוריון חי בשדה בוקר כשכבר לא היה בתפקיד ראש הממשלה. בצילומים היו כמה עצים בעלי משמעות שהוא נטע כמו הפלפלון ממול הצריף. עוד לפני התכנון החל צוות המכון למורשת בן-גוריון לקדם נטיעה מחודשת של אותו הפלפלון אשר נגדע בסערה. בתמונות ההיסטוריות אנחנו מזהים צמחים כמו ורדים שאולי אינם מתאימים למדבר אבל היו בחזית הצריף של בן-גוריון. העיצוב המתוכנן יראה את הגינות, העצים, השיחים שהיו בחייו של בן-גוריון וזאת נעשה באמצעות התחקיר שנערך בטרם תחילת התכנון.
"בנוסף לכך, בכניסה למתחם קיים כרם זיתים אשר בעבר היה שטח חקלאי ניסיוני ובהמשך כענף משגשג של שדה בוקר. היום הכרם בשימוש אתר המורשת 'צריף בן-גוריון'. אנחנו מתכננות להדגיש את קיומו של השטח החקלאי כפי שהיה בעבר - שטח התיישבות זמנית ומסביבו שטחים חקלאיים לפרנסת היישוב".