אולי לא לחלוטין נתתם על זה את הדעת, אבל לצבעוניות שאנחנו בוחרים לבתים שלנו יש השפעה אדירה על התחושות, האנרגיות והמאווים של כל אחת ואחד מהדיירים: הם משפיעים עלינו פסיכולוגית, על ההתנהלות שלנו בעבודה, על היחסים הזוגיים ועל האינטראקציה בין הילדים. כל גוון הוא תדר חשמלי שנקלט במוחנו, ומפעיל אזורים שונים בו. כן, עד כדי כך.
"עד לא מזמן אנחנו הישראלים פחות התלהבנו משימוש בצבע", אומרת מעצבת הפנים קרן גנס. "אנחנו נוטים לחקות את העיצוב האמריקאי ופחות מודעים לזה האירופאי הצבעוני, המלבב והעשיר. אחת הדרכים ליצור אווירה היא על ידי צבע. ולמרות זאת, אנחנו עדיין רחוקים שנות אור ממימוש אופטימלי של הצבע בבתים. הרוב הגדול בוחר לעבוד עם צבעים רק בחדרים סגורים וקטנים כמו שירותי האורחים וחדרי הרחצה, כך שגם אם 'תטעו' זה ממש לא נורא. אף אחד לא לוקח סיכון בסלון, במטבח או בחדרי השינה, ואני אומרת - לכו אחרי החלומות, כשמדובר בצבע תמיד אפשר להתקדם ולשנות".
לשיטתה של גנס, כל עוד יש יד מכוונת, סיכויים גדולים שהצבע יכניס הרבה אור ושמחה לחיי המשפחה: "זה ממש לא חשוב אם הבית שלכם יהיה הכי יפה בעולם, מה שבאמת חשוב הוא שהבית הזה, צבעוני ככל שיהיה, ישרת את המאווים שלכם ושיהיה לכם כיף ונעים לחיות בו. בלי יותר מידי חוכמות. עם זאת, אסור להיכנע לטרנדים, במקרה שלהם אני ממליצה בחום לא ללכת בגדול, תשתמשו בהם, בקטנה. מה שנכון לאתמול לא נכון למחר.
"יש עיצובים צבעוניים שנשארים רלוונטיים גם 50 ו-70 שנה אחרי, עיצובים על זמניים. האדריכל קורבוזייה הוא דוגמה מעולה למי שלא פחד מצבע ומבחינתו צבע הוא רכיב משמעותי בתכנית האדריכלית. כאן בישראל אם כבר משתמשים בצבע זה לעיצוב הפנים וגם אז, השמחה קטנה. משום מה הצבעים יוצרים התנגדות: 'זה ימאס, זה יקטין, זה מגביל' ההתייחסות היא לקיר או לחלל מסוים ואף פעם לא מערכתית. צריך להבין שצבע לא מגביל, לא מקטין ולא יימאס כל עוד משתמשים בו נכון. נהפוך הוא, הוא רק פותח אפשרויות עשירות יותר. העין תופסת את הקונטקסט, לא קיר ספציפי.
"כשנכנסים לבית שלי רואים בפועל שלושה קירות: אחד בגוון חרדל, שני בגוון אפור-חום ומטבח בגוון תכלת אפור. דלת הכניסה בגוון בורדו בכלל. כשאת נכנסת את לא רואה קיר בפני עצמו, אלא את כל המכלול יחד, מכלול הרמוני שמחובר אחד לשני. אם אסיר צבע אחד הכל יתפרק. מעין פסיפס מלא חלקים וצבעים שעובדים מצוין יחד.
אז מה עושים?
"מפסיקים לפחד ונעזרים באנשי מקצוע" אומרת גנס. "הרעיון כאמור הוא לא לצבוע קיר אחד בכחול וזהו. קיר לא עומד בפני עצמו. אני נתקלת המון במשפטים כמו 'אני רוצה ללכת על לבן ואפור- צבעים שלא יגבילו אותי בכלום' ואני עונה-צבעים לא מגבילים. אפילו מטבח כחול לא מגביל, הוא דווקא פותח פתח לאפשרויות עשירות יותר וצירופים מסקרנים יותר".
היא ממשיכה: "נחשוב על זה כך- מטבח כחול בלב דירה לבנה יראה כנטע זר וימאס מהר, אבל אם אאזן אותו בעזרת צבעים נוספים, באמצעות נגרות, טקסטיל, ריהוט, שטיחים וכו', הכל יהפוך למכלול וכבר לא 'אראה' את המטבח הכחול. ייווצר תמהיל צבעוני.
ואיך מתחילים?
"קודם כל, מתחילים לחשוב על גוונים שעושים לנו טוב, גוונים שמעוררים בנו תחושות נעימות", ממליצה גנס, "כדי לוודא שהם עומדים במבחן המציאות ומשתלבים אחד עם השני מומלץ מאוד ליצור לוחות השראה, ממש לגזור פיזית אימג'ים ממגזינים או לשוטט בפינטרסט שגם הוא מקום מצוין לבנות מוד בורד. אם את למשל נמנית עם חובבות הירוקים והחרדלים, גזרי את התמונות שאת אוהבת ושימי אותן יחד על רקע בהיר. כך תראי מה עובד יחד ומה פחות. זה נכון אגב לא רק ברמת הצבע אלא גם ברמת החומרים, כך שאם יש לך לדוגמא שטיח או ארון שברור לך שיישארו בחדר גם בתום השדרוג הצבעוני, חשוב שגם הם יהיו חלק מהמוד בורד.
ומה קורה אחרי שבחרנו את הצבעים? "כאן מגיע עניין המינונים. בלתי אפשרי שכל הצבעים והחומרים יהיו במינון זהה. חשוב לבנות היררכיה, לדוגמא קירות, וילונות ורצפה תופסים שטח גדול, מיד אחריהם הריהוט. אז אם החלטנו לצבוע קיר בגוון ירוק, חשוב להבין שהוא תופס נפח וצריך למנן אותו על ידי פריטים קטנים יותר כמו כרית, מסגרת חלונות, שטיח ופרטי ריהוט. לפעמים כרית או כורסא קטנה, תמונה או עציץ עם נגיעות ירוקות קטנות יאזנו את הצבע ויצרו קשרים וחיבורים. שוב, אותו פסיפס של חיבורים משלימים שהופכים את הסלון, המטבח או חדר השינה לחללים שפשוט כיף לשהות בהם".