שולה ורנר עמדה על סולם גבוה בבית מלון בבלגיה שהיה בשלבים מתקדמים של התהוות כשהטלפון שלה צלצל עם ההצעה לעצב את מלון נומה היפואי. כבר היה לה לא מעט ניסיון בעיצוב בתי מלון באירופה, אך למרות שהיא ישראלית, מלון בישראל עוד לא יצא לה לעצב. "תביני, לא הייתי ולא ראיתי אף מלון בארץ לפני שעשיתי את המלון הזה", היא אומרת בשיחה נינוחה שמתקיימת בקומה העליונה של Numa Hotel ביפו, שבה ממוקם חדר האוכל של המלון, שבו מוגשות ארוחות הבוקר.
התזמון של אותה שיחה היה קריטי, זה היה רגע לפני תזוזת הלוחות הטקטוניים הגדולה ביותר בתחום המלונאות והתיירות, ואולי בכלל - משבר הקורונה העולמי. המלון בברוז' שמילא את זמנה וידיה העסוקות באותה תקופה כבר היה לקראת סיום, וורנר החליטה להיעתר להצעה לעצב המלון ביפו.
"כל הפרויקט הזה היה לא נורמלי במובן מסויים", נזכרת המעצבת בלידתו הסוערת של המלון הזה, שהחזיר אותה לארץ זמן קצר לפני שנסגרו השמים. "המגיפה שפרצה השפיעה מאוד על הפרוייקט. הפועלים חלו, אנחנו חלינו... התחושה היתה שאין מה להפסיד כי אף אחד לא ידע איך זה יגמר בכלל. כלל לא היה ברור שבתי מלון יפתחו או יחזרו לעבוד. היה איזה פחד כזה שריחף באוויר: 'מה אם לא נעצב עוד מלון יותר לעולם?'".
חוסר הוודאות העמוק שהביא עמו משבר הקורונה לכל תחומי החיים, אך בפרט לענף המלונאות והתיירות - שהיה אחד הראשונים להיפגע (שלא לומר להיגדע) בעקבות המגיפה, יצר אצל ורנר מעין תחושה של 'אין מה להפסיד', שניכרת בבחירות עיצוביות אמיצות, ססגוניות ומעניינות. "היו ימים שלא ידענו אם ומתי כל המשבר הזה יגמר, לא ידענו אם אנשים יבואו בכלל", אומרת ורנר. הסוף כבר ידוע לכולנו, הקורונה לא נעלמה, אבל המשבר הסתיים בסופו של דבר, השמים נפתחו מחדש ובעקבותיהם גם המלונות, אם כי אלה וגם אלה עדיין מתמודדים עם ההשלכות הקשות של המשבר.
מלון נומה ממוקם באזור המתחדש של יפו, קרוב מאוד לשדרות ירושלים המשופצות והרחבות וליד איצטדיון בלומפילד. הוא נמצא במרחק הליכה משוק הפשפשים, מתחם נגה, חוף הים ועוד, אך לא בתוכם. האזור עוד לא השלים את המטמורפוזה שלו, ברחובות הסמוכים עוד פעורות דלתות מוסכים מחלידות ובתי עסק ותיקים ספק פעילים ספק נטושים. אך ביניהם כבר נטועים היטב סימנים להתחדשות ולפוטנציאל המסתמן: בתי קפה, מסעדות וחנויות מהסוג שמוכנים לשלם שכ"ד גבוה יותר.
מלון הבוטיק כולל 72 חדרים שאמורים לשמש את המבקרים בהם לפסק זמן אורבני עם וייב של חו"ל. אין כאן מתקני מלון מפוארים, ספא או מועדון ילדים. קהל היעד הוא אחר תיירים ומקומיים שרוצים לנוח ולבלות, והעיצוב מדבר את השפה שמכוונת אליו. כבר במבט הראשון, עם הכניסה ללובי נשמעת הצהרת הכוונות העיצובית Loud and clear: עושר של מרקמים והדפסים שלא מפחדים להיפגש, להתנגש, ולעלות אלה על אלה. טפטים במראה סיבים אורגני על הקירות פוגשים אריחים מצויירים, ושטיח גיאומטרי. עליהם עומדים רהיטים בקווים מעוגלים עם ריפודי קטיפה בצבעי ג'ם סטון עמוקים.
מן העבר השני של החלל, אזור דלפק הקבלה שקט ונקי יותר, סטריפ ארוך של חזיתות אפורות ועץ שמעליו תלויים גופי תאורה מזכוכית צבעונית בגוונים ניטרליים. אחרי שתעברו את הצ'ק אין ותצעדו לכיוון המעלית, אולי תימשך העין כלפי מעלה, אל אזור מקומר ומוגבה בתקרה שעליו הודבק טפט בוטני בשחור לבן - אך לא בהנחה מסורתית והמשכית של ההדפס, אלא כמעין קולאז' של אותה דוגמא שפוגשת את עצמה בכיוונים שונים. וכל זה קורה עוד לפני שהגעתם לחדר, כן?
"חייבים להעז", אומרת ורנר, "לעשות את מה שאת חושבת ולראות מה קורה". ייתכן שזו תעוזה שנוח לה לפרוח לאחר כמה וכמה שנות קריירה וניסיון, אבל בכל זאת, אני מנסה לגשש בעדינות, אין פחד או מחשבה שנייה כשמחברים בין דברים שרוב האנשים לא יחלמו לחבר ביניהם. "אם אני לא מפחדת לפספס? למה, מה יעשו לי? אין לי שום פחד מביקורת. ואם את טועה תמיד אפשר לתקן ויש גם פשרות שאפשר לעשות כדי להשביע את רצונם של כל מיני אנשים. ריבוי חומרים וטקסטורות זה דבר שלאנשים קשה איתו, אבל אני נלחמת על מה שאני חושבת שהוא נכון. כי אני מאמינה שעם הניסיון והכישרון, אני יכולה לראות דברים שהם לא יכולים לראות".
האווירה שאליה כיוונה ורנר בעיצוב חללי המלון היא כזאת שתשפיע על אנשים בשני אופנים עיקריים - מחד, על תחושת נוחות והכנסת אורחים ומאידך, תעורר בהם גם כיסופים לחופשה הבאה: "את ההשראות שלי אני שואבת מהמסעות שלי בעולם. טיילתי בכל העולם, לאו דווקא המערבי. ואני אוהבת מאוד חומרים במראה טבעי. אני מאמינה שההרגשה של כיסופים לנסיעות ומסעות מתעוררים באנשים כשהם נכנסים לבית מלון, יכול להיות שהטיול הבא שלהם יקבע בעודם בבית מלון. לכן אני מאוד מאמינה בלייצר חשק כזה במלונות שאני מעצבת".
למרות התעוזה, ורנר מעידה שהקפידה מאוד לא לייצר מצב של מלון ש'מהמם' את אורחיו והולם בהם ברושם מוגזם. "יש כאן הרגשה של כיף, של הכנסת אורחים. מה שרציתי לעשות זה לקבל את פניהם של האורחים, ולא להרשים אותם". את האיזון העדין הזה משיגה ורנר בעזרת שילובים של גבוה ונמוך, ייחודי ונפוץ וגם בעזרת יצירות האמנות הצבעוניות והפופיות שמקשטות את קירות החללים המשותפים והמסדרונות.
בחדר האוכל למשל, מעורבבים זה עם זה פריטי ריהוט משוקי פשפשים אירופיים עם הוד והדר מלכותיים וייחוד של 'פיסים' שנראים כמי שיש להם אילן יוחסין מפואר, לצד מדפיות מאיקאה. כיסאות שנשברו הולחמו יחדיו והפכו למתלים תלת ממדיים על הקירות וכיסאות עתיקים שהגיעו מירושה משפחתית של אחד מבעלי המלון, נצבעו מחדש ופוזרו בין השולחנות. "אני אוהבת פריטים 'לא מוכנים', אני לרוב לא מכניסה פריטים שאני מוצאת as is אלא יוצרת מהם דבר חדש ומותאם", אומרת ורנר. כך למשל, לשולחן עתיק שנמצא בשוק פשפשים בבלגיה, היא "השתילה" רגליים שקנתה בניו יורק, ולידו עומדים רהיטים שנרכשו בפריז. "אני עושה עבודת ליקוט ממוקדת, עם מחשבה על איך זה יראה בסוף במקום המיועד. כשאני רואה משהו יש לי הרגשה - אני פשוט מרגישה מה לעשות עם זה או מזה. ומצד שני, אני ממש לא מפחדת או סולדת מאיקאה, אני חושבת שהם מצויינים ואין לי שום בעיה להציב רהיטים שלהם בחללים שאני מעצבת, אם הם מתאימים לי".
הבחירות האמנותיות נוכחות מאוד במסדרונות המלון. כבר עם פתיחת דלתות המעלית בקומת החדרים קופצות לעין יצירותיה הצבעוניות של האמנית גלי פלד. למעלה מ-40 מציוריה של פלד תלויים ברחבי המלון, רובם בחללים הזוויתיים שבמרכז כל קומה ובין מפתחי החדרים. פלד היא עו"ד שמבלה את ימיה בטיעון תיקים בתחום המקרקעין, אך את שעות הפנאי שלה, לפחות בחמש השנים האחרונות, היא מקדישה לציור תחת שם המותג האמנותי off matrix.
"הציורים שלי עוסקים בכל הדברים שמעסיקים אותי בעת הציור, לכן יש כמובן מוטיבים חוזרים. כמו למשל, נושא של דימוי גוף של אישה, הרצון לצאת מהמטריקס ולהוציא את הצבעים האמיתיים שלך לעולם, קנאה, העובדה שאתה יכול לבחור להיות מי שאתה רוצה להיות, רצון שלא להיות רובוט, להוציא את המפלצת המיוחדת שקיימת בך לחופשי, השוני בין החוץ למה שמתחולל בפנים, ההשתעבדות לכסף, להיות מיוחד וכו'", היא מסבירה. העיסוק במטריקס וביציאה מהמטריקס מסמל בעיניה את הדואליות של חייה - העיסוק במשפט שהוא תחום של שחור ולבן, לעומת הצבעוניות של העולם הפנימי והרגשי שבו הכל יצרי ועז יותר.
רוב היצירות של פלד מצויירות על קנבסים במימדים גדולים יחסית ויש בהן ניגודיות מסקרנת בין צבעוניות נאיבית, לעתים ניאונית, ובין דמויות שמשדרות משהו אפל מעט - שלדים, גולגלות, מפלצות ועוד. הן תובעות נוכחות בחלל ומושכות אליהן את המבט, אך הן מסקרנות יותר מאשר מרתיעות. העובדה שכמעט בכולן מופיעים כיתובים גרפיים (כמעט תמיד באנגלית) מוסיפה להן ממד נוסף של מסר שמקופל בתוכן וצריך לגלות. לצד היצירות בכל קומה, מופיע ברקוד לסריקה שמוביל לאתר של פלד שבו מופיעים כל פרטי התמונות, כולל מחיריהן.
מלון נומה, שארית ישראל 1, יפו.
הכותבת היתה אורחת המלון