בשבוע שעבר התעורר דיון ער בעקבות קמפיין "שעשני אישה" במסגרתו מפורסמות קידמו בתשלום שמירת נידה. הסערה סביב הנושא טרם שככה, אבל אותנו מעניין לא פחות מהתשלום שקיבלו שי מיקה, יעל בר זוהר, מיכל אנסקי ואחרות - איך בכלל נראה מקווה מבפנים ומה השיקולים המנחים מעצבת בבואה לעצב מקווה.
מקווה הוא לרוב מבנה ציבורי, בעבר מבנים אלה התאפיינו בגישה צנועה מאוד, אולם בשנים האחרונות חל שינוי והמגמה היא לעצב מקוואות בסגנון ספא עם הרבה יותר השקעה בנראות שמספקת חוויה מפנקת יותר לנשים הטובלות, מעבר לתנאים הבסיסיים לקיום המצווה. המרכז הארצי לטהרת המשפחה הוא עמותה שבין השאר משתתפת במימון בניית ושיפוץ מקוואות, וגם שם הבינו שהעיצוב והנראות של המקווה משפיעים על הנכונות של נשים להגיע ולקיים את הטבילה. וכיום מועסקות בעמותה מספר מעצבות פנים שעוסקות בתכנון והתאמת המקוואות לקהילות ולנשים שאותן הם אמורים לשרת.
חגית שכטר היא אחת מהן, והיא מספרת שלעיצוב המקווה יש קשר גם למיקום הגאוגרפי שבו הוא נמצא. היא מבחינה למשל בין מקוואות שעיצבה ביישובים בשומרון, כמו שבי שומרון למשל, ובין מקוואות שעיצבה ביישובים שונים בצפון.
"הנשים בשומרון חיפשו משהו שמתחבר לארץ, לאדמה, לטבע. המקוואות שם יהיו בדרך כלל פחות מנקרי עיניים, עם צבעים רגועים, כמו ירוק וטורקיז. האנשים שם חיים בפשטות והמקוואות הם נגזרת של אורח החיים שלהם. לעומת זאת, ביישוב ביריה בצפון היה ביקוש למקווה במראה יוקרתי ומנצנץ יותר, עם שילוב של צבעי זהב וחומרים מבריקים. הם ביקשו מקווה שייצר תחושה של בית מלון, לעומת נשות שבי שומרון שביקשו מקווה באווירת ספא רגוע", היא מספרת.
ענת מגידוב מעצבת נוספת שעובדת עם המרכז הארצי לטהרת המשפחה, אומרת כי מה שעומד לנגד עיניה בבואה לעצב מקוואות לנשים זה "לאפשר לכל אישה שרוצה לטבול לעשות זאת בצורה הנוחה והמכבדת ביותר. מהאישה שמבקשת כמה שעות מרגוע מההמולה בבית ועד לאישה שמבקשת לעבור את חווית הטבילה בסטייל מפנק הנותן הרגשת בילוי בספא".
עם ניסיון של מעל 10 שנים בעיצוב מקוואות, מגידוב גיבשה לאורך השנים כמה תובנות חשובות בנושא: "מקווה הוא מבנה ציבור בסופו של דבר", היא אומרת, "מבנה ציבור שאמור לתת מענה לנשים מכל רבדי האוכלוסייה, דבר שהוא נכון הן לנשים מיישובים קטנים ומושבים ועד לנשים עירוניות. לכן העיצוב צריך להיות קלאסי, המקבל כל אישה בכבוד ומאפשר לה לעבור את ההכנה והטבילה ברגיעה ונועם. אני מסבירה את הנקודה זאת לנציגות מושבים שמבקשות סגנון עיצובי מסוים".
לדבריה, בעבר המקוואות היו פשוטים כמו שכל אורח החיים היה פשוט. אז המקוואות עוצבו כמו בריכות - עם תאי מקלחת במקום אחד, אסלות במקום אחר, והנשים התניידו ביניהם. "עם השנים הבינו את החשיבות של המחיצות, שהועלו עד לתקרה כדי לתת פרטיות לכל אישה, והבינו שכל אישה צריכה את הפינוק שלה. ככל שהחומרים התקדמו, גם העיצובים של המקוואות סגרו את הפער - כל אחד יצר מקווה יותר מפואר ויותר יוקרתי. היום משתמשים באריחים גדולים, חומרים חדישים ותאורה מעוצבת, ומקפידים על חדרים מרווחים וכל מיני פינוקים לנשים".
עלות בנייה של מקווה חדש מוערכת בכ-2 מיליון שקלים, לדברי גורם בעמותה לטהרת המשפחה, ואילו עלות שיפוץ של מקווה קיים נאמדת בין 500-600 אלף ₪. מדינת ישראל באמצעות משרד הדתות מתקצבת בניית מקווה בסכום של כמיליון ₪, ושיפוץ באזור ה-150,000 ש"ח. שאר הכסף מגיע ממקורות אחרים, לעתים המועצה המקומית משתתפת במימון, אך לרוב מדובר בכסף שמגיע מתרומות או מגורמים פרטיים, כמו המרכז הארצי לטהרת המשפחה שהשתתף בשנים האחרונות בבנייתם ובשיפוצם של מקוואות רבים ברחבי הארץ.