לא מעט ישראלים קיבלו בסבב האחרון של לחימה מול עזה טעימה קטנה מאיך נראים חייהם של תושבי העוטף. עבור האנשים והמשפחות שמתגוררים בסמיכות קרובה לרצועת עזה החיים בצל ירי רקטות הפכו איכשהו לשגרה, עד כמה שזה קשה. רבים מהם נמצאים שם מתוך ציונות, בקיבוצים ומושבים חקלאיים, וגם - מוזר ככל שזה יישמע, כדי למצוא עבור עצמם ועבור ילדיהם איכות חיים - באזור ספר, שקט, בעל אופי כפרי וקהילתי והרחק משאון הערים הגדולות.
אז כן, בכל בית יש ממ"ד והוא נמצא בשימוש תדיר ופעיל ביותר בבתים שנבנים ביישובי העוטף. אבל חוץ ממנו יש עוד הרבה מה לראות. עכשיו שהשקט סוף סוף חזר למחוזותינו, יצאנו להציץ מבפנים ומבחוץ על בתים מעוצבים שנבנו הכי קרוב לרצועת עזה, בשני יישובים צמודי גדר:
בית בקיבוץ בעוטף עזה -עיצוב: מיכל סמץ
הבית הזה, שנמצא בקיבוץ צמוד גדר בעוטף עזה סמוך למעברי הגבול עם הרצועה, שייך לזוג בשנות ה-60 לחייהם, שביקשו ליצור אחידות בפנים הבית, לאור העובדה שהוא עבר לאורך השנים מספר גלגולים של שיפוצים. לצורך הפרוייקט הם שכרו את שירותיה של המעצבת מיכל סמץ, שגם היא עצמה תושבת האזור ומכירה היטב את הצרכים והאופי של החיים בעוטף.
כסבא וסבתא פעילים, ביקשו בני הזוג בעלי הבית ליצור חלל ציבורי מרווח ושופע אור, כאשר השיפוץ שארך 5 חודשים, התמקד אך ורק בחללים הציבוריים של הבית.
על מנת לספק למטבח מראה מאוורר עם מרחב גדול ושופע בחרה המעצבת בגוונים בהירים. כאשר חיפוי הקיר הבהיר בדמות פאזל, מבית MUTINA נבחר ושימש כקיר כוח בחלל זה הנשקף מכל פינות החללים הציבוריים של הבית. בנוסף נבחרה פינת אוכל גדולה לטובת המשפחה המורחבת וכמובן שפע אור טבעי חודר לחלל.
הסלון ממוקם בסמוך לכניסה ולפינת קריאה מתוקה, ופזורות בו פינות ישיבה שעושות חשק "להתפנק" בסטייל. במרכז הסלון עומדת ספת שזלונג נעימה ואיתה שני שולחנות אמורפיים שגם משמשים לאחסון. שני כסאות כחולים מתקפלים שחלף זמנם, אך הם יקרים לליבם של בני הזוג הפכו להיות כמעין אלמנט אומנותי תלוי על הקיר.
בסמוך לסלון ובתוך החלל הציבורי הוקמה פינת קריאה קומפקטית ובהתאם לבקשת בעלת הבית נבחרה עבורה ספה חרדלית שמחממת את החלל ולצידה כורסא נוספת. לצד הספה מוקמה מנורת קריאה מתכווננת.
חיפויים וסניטריה: MODY
הבית של משפחת סדון בנתיב העשרה - עיצוב: שני סטביק
לאחר תכנית ההתנתקות והפינוי של גוש קטיף, הפך נתיב העשרה ליישוב הקרוב ביותר לעזה. רק 100 מטרים מפרידים בין קצה היישוב והגבול עם הרצועה. כאן החליטה משפחת סדון לבנות את בית המשפחה שלהם - משפחה בת 6 נפשות, זוג הורים וארבעה ילדים. מדובר בבית חדש, שאת תכנונו, עיצובו והלבשתו ליוותה וביצעה המעצבת שני סטביק מהשלבים הראשוניים.
הבית הוא בית פרטי בשטח של 250 מ"ר שמתחלקים בין שתי קומות. בקומת כניסה יש סלון, מטבח, פינת אוכל ו-4 חדרי שינה - שאחד מהם הוא ממ"ד (משמש כחדר השינה של בת ה-17). בקומת המרתף נבנתה יחידת דיור לבן החייל, וגם בה יש ממ"ד גדול שמשמש את המשפחה בעת אזעקות ובתקופות ארוכות של לחימה, כמו עכשיו. יחידת המרתף כוללת מטבח קטן, סלון מקלחת ושירותים עם מכונת כביסה, כך שבעת אזעקות המשפחה יכולה לשהות בכל החלל הפונקציונלי הזה.
בעלי הבית ביקשו מסטביק לעצב עבורם בית בסגנון מודרני עם אופי ישראלי, מזמין וחם שפלטת הצבעים הכהה של שחור ואפור תהיה דומיננטית בו. ואכן, עוד לפני שנכנסים בדלת ניתן להבחין בסימני הסגנון באריחי הבטון שמאוזנים על ידי צמחייה ירוקה בכניסה המובילה אל הבית.
בסלון נעשה שימוש בצבעים אפורים לצד כריות צבעוניות להשלמה המראה, נבחר וילון בהיר שמרכך את מעבר האור מהפתחים. לקיר הטלוויזיה בחרה שני טפט דמוי בטון במראה תעשייתי בשילוב עץ אלון מבוקע שמאזן את נוקשותו.
אב הבית הוא בשלן והיה לו חשוב שהמטבח יותאם לצרכיו. בהתאם תכננה סטביק מטבח מודרני בגוון אפור-שחור עם כיריים גדולות, מקרר מרווח שיכול להכיל קניות שבועיות עבור משפחה של 6, ומקומות אחסון רבים. במרכז המטבח תוכנן אי ישיבה גדול שמכיל גם חללי אחסון נוספים וגם מאפשר ישיבה סביבו לארוחות.
חדר השינה ביחידת ההורים עוצב באווירת בית מלון, בכדי לייצר אי של שפיות להורים בסוף כל יום.
הצבעים השולטים בחדר הם שחור לבן וגוון עץ שמתבטא בפריטים מאלון מבוקע, המוסיפים חמימות למראה הנקי והמינימליסטי שמתקבל מהשילוב המונוכרומטי. על קיר המיטה הודבק חיפוי עץ בדוגמת פישבון, שמתכתב עם הפרקט, וארון קיר גדול מכסה את אחד הקירות מהכניסה לחדר ועד לחדר הרחצה.
פינת הישיבה בחוץ משלבת בין חומרים כהים ומודרנים כמו אריחי הבטון ובין לייסטים של עץ וצמחייה ירוקה במראה טבעי. היא עוצבה מתוך רצון להעניק למשפחה תחושה של פאן, כאילו הם נמצאים בחופשה ולא בחצר הבית.