בין הפרטי לציבורי: ככה נראה בית בקיבוץ היום

בן קיבוץ שבגר בחר לבנות בית למשפחתו הצעירה בהרחבה של משמר הנגב. מבחוץ הבית משדר פשטות והשתלבות במרחב השיתופי, אך בפנים הוא מספר סיפור של אינדיבידואליות ופרטיות. בואו להציץ בתמונות

מערכת וואלה! בית ועיצוב
בית בן 5 חדרים על פי דגם סטנדרטי בפרוייקט ההרחבה לבנים ממשיכים של הקיבוץ. בית במשמר הנגב (צילום: מאור מויאל)

הפרוייקט: בית צמוד קרקע בקיבוץ משמר הנגב
הדיירים: זוג + 2
שטח: 150 מ"ר בנוי
תכנון ועיצוב: קרן מאיר
ריצוף, חיפויים וסניטריה: אלוני

הבית הזה הוא בית למשפחה צעירה - זוג עם שתי בנות. הוא נבנה בהרחבה של קיבוץ משמר הנגב, שיועדה לבני הדור הממשיך של הקיבוץ. מדובר בבית בן 5 חדרים (ארבעה חדרי שינה וסלון) שנבחר מתוך מספר סגור של דגמים סטנדרטיים שהוצעו לרוכשים בפרוייקט ההרחבה. כדי לתת לו אופי ונופך אישי, פנו בני הזוג אל מעצבת הפנים קרן מאיר.

עוד בוואלה!

לא תאמינו כמה עלה המהפך הזה לדירת מחיר למשתכן

לכתבה המלאה
לתת לבית אופי ונופך אישי. המטבח (צילום: מאור מויאל)
הבית בנה את עצמו בהדרגה. דלת הכניסה ואי ישיבה בפתח המטבח (צילום: מאור מויאל)

"בעלי הבית ביקשו ליצור בית חמים, עוטף ועם זאת נקי. הסגנון הייחודי פשוט נוצר תוך כדי עבודה על הבית. היה ברור שלא רוצים משהו כפרי מדי ועם זאת לא מודרני מדי. ידענו שרוצים צבע, אך לא נועז וילדותי", אומרת מאיר על הקונספט העיצובי שהנחה אותה.

ואכן, לדבריה, הבית "בנה את עצמו" בהדרגה. החל משלב השינויים האפשריים בחלוקות הפנים, שבו בחרה להעצים ולהדגיש את המטבח ואת המרפסת המקורה שביציאה ממנו, דרך בחירת הריצופים והסניטציה שהכתיבו כיוון חמים ועד פרטי הנגרות, הריהוט והאבזור שהשלימו את התמונה. "בכל שלב התייחסנו לשלב הקודם והוספנו עליו עוד נדבך, עוד בחירה, עוד פריטים משמעותיים", אומרת מאיר.

הריצוף הבסיסי מאפשר לריהוט ולאבזור לבלוט. הסלון (צילום: מאור מויאל)

האתגר העיקרי בפרוייקט הזה, היא אומרת, היה ההבנה - בעיקר של הלקוחות, שמדובר למעשה בדירת קבלן, או במקרה זה "בית קבלן". "בפרויקטים מהסוג הזה ישנה הגבלה משמעותית על השינויים שניתן לערוך בדגם ואין ספק שמתסכל לפעמים להשקיע לא מעט בפרטים שהיית מלכתחילה מתכנן אחרת לו רק הייתה ניתנת לך האפשרות".

מאיר החליטה יחד עם הלקוחות שלה לצאת לדרך ולנסות למצוא את המקום הייחודי של המשפחה מתוך הסטנדרט הנתון כבר בשלב תכנון הבית, וזה סלל את הדרך לבחירות המאוחרות של ההלבשה והסטיילינג של החללים השונים.

קו דק שעובר בין הפרטי לציבורי. יציאה מהמטבח אל החצר המקורה (צילום: מאור מויאל)

"במקום הזה של חיים בקיבוץ ישנו קו דק שעובר בין הפרטי לציבורי. ישנו רצון עז להיות פרט עצמאי בתוך קהילה שיתופית. על הקו הזה צעדנו לאורך כל התהליך", מסבירה המעצבת. הבית מבחוץ משדר פשטות ומתאים לאופי החיים בקיבוץ, הוא מאפשר מרחב ותנודה בין החוץ לפנים. אך ברגע שנכנסים אליו מגלים עולם אחר, פרטי ואינדיבידואלי.

עבור החלל הציבורי -הסלון, פינת האוכל והמטבח, נבחר ריצוף גרניט פורצלן בגוון קרם אפרפר עם אריחים בגודל 80/80. הריצוף הבסיסי מהווה מצע נוח לכל אותם גוונים עדינים שמונחים עליו בריהוט ובאבזור ומאפשרים להם לבלוט. בחדרים לעומת זאת, הונח פרקט בגוון אלון כהה וחמים, ליצירת תחושת אינטימיות.

אריחים מצויירים חינניים בחדרי הרחצה (צילום: מאור מויאל)
חיפויים מינימליסטיים ונגרות הרמונית. חדר רחצה (צילום: מאור מויאל)

חדרי הרחצה רוצפו באריחים מאויירים עדינים ועם חיפויי קירות בסיסיים ומינימליסטיים, כדי להימנע מעומס יתר. הנגרות שהותאמה להם להשתלב בחלל בהרמוניה ולהדגיש את חינם של האריחים המצויירים.

פרקט חמים וארונות בגווני ירוק מעושן. חדר השינה של ההורים (צילום: מאור מויאל)

פלטת הצבעים שחוזרת ברחבי הבית היא של גווני הירוק. "התחלנו מאלומיניום ודלת כניסה ירוקים מעושנים, המשכנו לגוון חאקי- אבן בהיר במטבח שמודגש בעזרת קרמיקה קלאסית בשחור-לבן וחאקי כהה ברצפת המקלחות שמאוזנת בצבעי עץ ושמנת בפרטי הנגרות", מסבירה המעצבת.

את הירוקים בחרה מאיר לאזן בעזרת גוונים משלימים ומדגישים של ורוד עתיק, עץ טבעי ושחור שבאים לידי ביטוי בפרטי הנגרות, בידיות ובאבזור הקירות.

ורוד, עץ ושחור מאזנים את הפלטה הירוקה (צילום: מאור מויאל)

למאיר יש גישה ייחודית ומקורית לעבודה על כל בית שהיא מעצבת. היא נוהגת לבחור שיר שיתאר את הפרוייקט ויקלע לייחודיות שלו ושל הסיפור של האנשים שיגורו בו בסופו של דבר. "כל בית הוא שיר. בדרך כלל השיר נבחר על ידי, תוך כדי התהליך. זה יכול להיות משהו ששמעתי בשלב התכנון או בשלבים הסופיים. זה תמיד פוגע בול בסיפור, באנשים".

כל בית הוא שיר. חדר ילדים (צילום: מאור מויאל)
חדר ילדים נוסף (צילום: מאור מויאל)

במקרה הזה, דווקא בעלת הבית הציעה את השיר - "שמיים" של יגאל בשן ז"ל. "הרגע בו בעלת הבית הציעה את השיר "שמיים" היה הכי מרגש והכי מדוייק. הרגשנו שכתבו לנו את הבית והתחברנו לכל מילה, לכל משפט.זה התחיל מהאמן המדהים שיצר את השיר שכולנו אהבנו ורצינו להנציח.זה המשיך בסיפור על הילד שחוזר ומקים בית במקום בו גדל. שרוצה לחנך את ילדיו על הקרקע בה נוצר סיפור חייו. ילד שהתבגר ובוחר במקום בו הוא מכיר גם אם הוא זוכר רגעים לא מושלמים מעברו. מרגיש ששם השמיים הם שלו ועכשיו הם הופכים שלהם".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully