הפרוייקט: בית בשדה ורבורג
שטח: 270 מ"ר
דיירים: אם + 3
עיצוב פנים: רוני שני פלדשטיין
חיפויים, כלים סניטריים וברזים: MODY
"כשקיבלתי את הפרויקט היה למול עיני בית מבוגר ומיושן מאוד, אבל הפוטנציאל היה ניכר", אומרת מעצבת הפנים רוני שני פלדשטיין. "הבית היה שייך לזוג מבוגר, והיה משופע בבניית גבס מיושנת, קירות גבס, נישות וספריות מגבס, ונגרות מעץ כהה מאוד". שני פלדשטיין ביקשה להפוך את הבית למודרני ולעכשווי יותר, כך שיענה על צרכיה של המשפחה שרכשה את הנכס, אם ושלושת בניה המתבגרים. "הלקוחה ביקשה בית נעים, נוח ומכיל עבור משפחתה, וביקשה להקל עליהם את המעבר לשם, ככל האפשר", היא אומרת.
פלדשטיין בנתה שפה שאותה ביססה בחללי הבית השונים, שתשדר חמימות ורכות. שהחדרים יהפכו עוטפים ומכילים לדיירי הבית. היא הורידה את הנגרויות הכהות ואת בניית הגבס, ובנתה מפתחים גדולים ומעוגלים, שפתחו את החלל מיידית והאירו אותו באור טבעי רב. פלטת צבעים נעימה ועדינה של גרייז' ומוקה - לצד פרקט עץ אלון טבעי, על כל שריטותיו ופגמיו - הכניסו חמימות טבעית וסייעו לבסס את המראה הנינוח שאליו כיוונה המעצבת.
חומרים טבעיים נוספים בהם השתמשה הם וילונות פשתן נשפכים, שהוסיפו רכות לחלל, וחיפוי אבן טבעית בחצר, שהתכתב בצורה נפלאה עם סביבת השדות המרהיבים. "כל החומרים מדברים 'בשפתם' האמיתית ומשדרים אותנטיות. זה מבטיח תחושה ביתית, וגורם לכל אחד לחוש 'בית' מהרגע הראשון", מסבירה שני פלדשטיין.
הבית, בן ארבע קומות, משתרע על פני 270 מ"ר, אך תכנון מוקפד של החלל כמו גם בחירת פריטי ריהוט ואבזור חכמים - סייעו לבסס את החמימות ואת התחושה הביתית העוטפת, חרף גודלו. בקומת המרתף שתי סוויטות הילדים הבוגרים, להם תוכננו מעין יחידות דיור נפרדות ופרטיות. בקומת הכניסה סלון ענק, פינת אוכל ומטבח פתוח לראווה. כל אלה נפתחו אל נוף השדות המרהיב שבחוץ, דרך מפתחים עגולים, שמתכתבים היטב עם הקשתות הבנויות בחצר. הקווים המעוגלים בבית עוברים כחוט השני, ותורמים למראה הנינוח ולזרימה הטובה בחלל.
עבור חדר המגורים חיפש המעצבת והלקוחה שלה ספה שתתאים לצרכי המשפחה. דגמים רבים היו מאוד מינימליסטיים ורשמיים מדי, אך כשהתיישבו שתיהן על ספה נינוחה ועמוקה, ידעו שמצאו את מבוקשן. ספה ענקית וארוכה, באורך של 3.5 מטרים ובעומק של 1.8 מטר הפכה למקום הרביצה האהוב על המשפחה. זהו פריט נעים ומעודן לעין, שמשרת את צרכי המשפחה, ולא נועד להרשים אורחים מבחוץ.
גרם מדרגות שמחופה אף הוא בפרקט מוביל מעלה, חצי קומה, אל חדרו של הבן הצעיר יותר. עבורו איחדה המעצבת שני חדרים, והפכה אותם לחדר רחב ורב שימושי. מכיוון שהוא עדיין צעיר, החדר חולק לשני מוקדים, בעזרת קיר עץ מעוגל ובו ספרייה לראווה וטלוויזיה שמסתובבת לשני הצדדים. בצד אחד, המיטה, שבה יכול לצפות בטלויזיה לבדו, ואילו בצד השני מעין איזור סלוני לאירוח, עם משחקי פלייסטיישן, ופינת עבודה פרקטית. היצירתיות של המעצבת באה לידי ביטוי בהפיכת החלל הרחב לנינוח, חמים ואינטימי במהותו, ולא מאיים ומנוכר. בנוסף, פרט הנגרות, בדמות הקיר המעוגל ורב ההשראה מזכיר פרונט של מכונית, והחומריות מסייעת לבסס תחושת מעטפת. מעין חיבוק מעוצב בלב החדר.
לצד החדר מקלחת שחולקה לשחור ולבן. איזור רחצה בשחור, והאיזור של הכיור והאסלה בלבן. האריחים הענקיים מכניסים תחושה של מרחב ואווריריות בחדר הרטוב. את אלה בחר הילד עם המעצבת בעצמו, ובעידוד אמו, וידע בדיוק מהו הסגנון שהוא מבקש. דרך נהדרת להכניס את האופי ואת הזהות ולהפוך את הבית לשלו - בעזרת החלטות עיצוב עצמאיות.
בקומה העליונה נמצאת הסוויטה של האם, שחולקה לארבעה איזורים: איזור שינה, מקלחת, חדר ארונות וחדר נעליים. החלוקה נעשתה בעזרת סרגלי עץ שמכניסים תחושת חמימות ומבססות מראה אינטימי ש"מגלה טפח ומכסה טפחיים". הכל הופך לחלל אחד גדול ומרווח, והמחיצה המינימליסטית, שמתכתבת עם פרקט העץ, מוסיפה חמימות ועניין. המיטה, בשונה מגלגולה הקודם שבו פנתה אל הכניסה, פונה כעת אל נוף המרפסת עוצר הנשימה. חדר הרחצה חופה באריחי גרניט פורצלן ענקיים שעוטפים את כל החדר בגוון רך ועדין. הברזים בגוון נחושת עדין, מוסיפים תחושת יוקרה וייחודיות.
בחצר פתחה המעצבת את הגדרות שחסמו את הנוף, בחרה חיפוי אבן טבעית ויצרה ספסל עץ מעוגל שצופה אל השדות המוריקים. ג'קוזי מפנק, פינות ישיבה וגזיבו משופע בצמחיה - מאפשרים לדיירי הבית ולאורחיו ליהנות מיפי הטבע ומתחושה של חופשה שאינה נגמרת. בנוסף לאלה תכננה המעצבת לאם המשפחה ולבנה מעין סטודיו לקרמיקה - תחביב משותף של השניים. הרעיון שלשמו שכרו את שירותי המעצבת התגשם: בית עוטף שיכיל את כל מאוויהם של הדיירים, ויגרום לכולם להרגיש בבית מהרגע הראשון.
"היה חשוב לי שהבית ייצג את הגרים בו וידגיש את ייחודם", מסכמת שני פלדשטיין. היא דאגה לשבץ בכל חלליו תמונות ופריטים ממסעותיהם בעולם, כמו תמונות מטיול בוויאטנם מעל שידת הכניסה ופסלים מאפריקה במטבח. זכרונות שמתעצמים עוד יותר על רקע התקופה הנוכחית שבה לא ניתן לנסוע לטיולים בחו"ל.
