בית הוא מקלט בטוח עבור דייריו, ועבור מתמודדי נפש, לבית יש משמעות אפילו יותר עמוקה. שיתוף פעולה בין סטודיו 6B ובין עמותת אנוש הנמשך מזה שנתיים, מחבר בין סטודנטים וסטודנטיות בוגרי הקורס לעיצוב פנים ולהום סטיילינג ובין העמותה. ובמסגרתו בכל מחזור של לימודי הום סטיילינג מתמקד פרויקט הסיום של הסטודנטים בשיפוץ דירות ומרכזים חברתיים המיועדים למתמודדי הנפש המקבלים שירותי שיקום ודיור מעמותת אנוש.
"אנחנו יודעים כמה סידור הבית עשוי להשפיע על נפשו של אדם, כל שכן על מתמודדי נפש. בזכות ההירתמות של הסטודנטים, הסטודיו ובעלי העסקים, יצרנו עבור המתמודדות מרחבים של שקט, הכנסנו צבע לחיים ולנפש. הסידור מחדש של הדירות עשה בעצמו חלק מהעבודה השיקומית שאנחנו עומלים עליה יום יום, ודווקא בימי קורונה, כשהבית הופך להיות מרכז החיים, יש לכך חשיבות עצומה עוד יותר", אמרה טלי פרץ, מנהלת סניף אנוש בתל אביב.
בפרויקט הנוכחי שיפצו הסטודנטים והסטודנטיות שתי דירות של דיור מוגן בדרום תל-אביב, בכל דירה גרות שתי מתמודדות נפש בשלבי שיקום שונים, במטרה לשלבן בקהילה. הדיור המוגן הקבוצתי של עמותת אנוש נותן שירות שיקומי למתמודדים באמצעות ליווי של מדריכה ומתאם טיפול. יחודיות השירות הינה עבודה פרטנית וקבוצתית, תוך הקניית כלים להתנהלות בדירה מושכרת עבודה על השותפות, תשלומי חשבונות וניהול הדירה .
"אנחנו כמעצבים אוהבים להגשים חלום ללקוח, ולייצר עבורו את הבית המושלם, כאן מדובר בלקוחות שהחיים לא השאירו אצלן מקום למחשבות על אסתטיקה ועיצוב, וזה לא אומר שזה לא מגיע להן. הן היו צריכות עיצוב שייצר עבורן שקט ומקום לנפש, אפילו יותר מכל לקוח אחר", הסבירה מעצבת הפנים ענת ברוך-כהן, ראש המסלול להום סטיילינג בסטודיו 6B. "המפגש בין הסטודנטיות לדיירות הוסיף פן אנושי ותחושת שליחות שפרצה את גבולות התרגיל. ראינו את זה בהתגייסות שלהן להשגת תרומות ואפילו בגיוס הכספים מעצמן עבור המתמודדות".
הסטודנטיות של סטודיו 6B הגיעו לדירות, הכירו את הדיירות ואת הצרכים שלהן. באחת הדירות גרות שתי דיירות שונות בתכלית זו מזו. האחת, מתמודדת בין השאר עם אגרנות, חדרה היה עמוס מאד בחפצים. היא ביקשה מהסטודנטיות להתמקד בפינת הטלויזיה שלה, ולסייע ביצירת עוד מקום אחסון לחפציה האישיים.
הדיירת השניה חיה בחדר עירום מקישוטים ורהיטים, ומלבד מיטה נמוכה, ארון ומחשב שהיה מונח על הרצפה לא היה בו דבר. היא סיפרה שהיא אוהבת צמחים וצבעים פשוטים ונייטרליים. החלל המשותף בדירה היה עמוס ונטול תחושת בית, ובזה ביקשו הסטודנטיות להתמקד.
לאחר ההיכרות הראשונית יצאו הסטודנטיות לתכנן את הדירות, בהסתמך על תקציב שניתן להן, ובהתאם לריהוט הקיים. התקציב היה סמלי ובנוסף לו גייסו הסטודנטיות ציוד, ריהוט ואקססוריז שנתרמו על ידי ספקים שונים שנרתמו לסייע בפרוייקט.
"מההיכרות הראשונית וממראה הדירה, הרגשנו שלנשים יש דירה, ולא בית. הן לא הרגישו שייכות למקום, ולכן המטרה היתה קודם כל לייצר שייכות", מספרת ברוך-כהן. "היה צורך לעבוד בעדינות רבה. מצד אחד, לשדרג את מרחב המחיה של הדיירות, ומצד שני, לא לייצר מהפך מקצה לקצה, כדי שהן עדיין ירגישו שזה שלהן". לדבריה, "היה לנו חשוב לטפל בכל חדר בנפרד, בהתאם לאופי של כל אחת מהן, וגם לייצר פינות משותפות בחלל הציבורי שיאפשרו אינטראקציה ביניהן ותחושה של בית. רצינו לייצר בדירה הזו שקט וחיבור לטבע - לכן השתמשנו בעיקר בגוונים וחומרים טבעיים כמו עץ".
ביום ההקמה הגיעו הסטודנטיות לדירה עם כל הציוד, ניקו את הדירה, צבעו אותה בעצמן, ותלו מדפים, וילונות ותמונות. הריצוף בדירה, שהיה לא אחיד, הוחלף בפרקט למינציה בחלל המשותף ובעזרת צבע הוגדרה מחדש פינת האוכל ופינת העישון, שנצבעו בטורקיז כהה, שמדגיש את הריהוט הקיים ומייצר עומק. כדי לייצר הפרדה בין אזור הכביסה, שגלש לפינת האוכל, הציבו מחיצה של משרביה בחיתוך לייזר מעץ צבוע שהוזמנה במיוחד.
הספה בסלון נותרה כפי שהיתה, ועליה הוסיפו בוגרות הסטודיו כריות נוי בגוונים אכרומטיים ומעושנים, בשילוב שייצר רוך וחום. בקצה הסלון, סמוך לחלון הגדול שלידו ישבו הנשים לעשן, יצרו הסטודנטיות באמצעות צבע וריהוט פינת עישון. הכיסאות שמיקמו שם נצבעו ורופדו מחדש על ידי הסטודנטיות, שהוסיפו לפינה גם וילון, שטיח, ושולחן צד. הן מילאו את הפינה בעציצים שייצרו עבור המתמודדות תחושה של חיבור עם החוץ.
בכניסה לבית נתלו ווי תליה לתליית חפצים אישיים ולוחות השראה, על מנת לאפשר להן מקום לביטוי מחוץ לארבעת הקירות של חדרן. "לאנשים אחרים זה אולי נראה טריוויאלי, אבל עבור הנשים האלו, זה בדיוק הדברים שהופכים את המקום לשלהן, ופותחים פתח ללב שלהן", אומרת טלי פרץ, מנהלת סניף אנוש בתל אביב.
במקביל לעיצוב החלל המשותף, עסקו חלק מהסטודנטיות בעיצוב מחדש של חדרי הדיירות. החדר הראשון, שהיה כאמור עמוס מאוד בחפצים, היה זקוק לאוורור ונקיון. התאורה בחדר הוחלפה לתאורה רכה, הוילון הקרוע הוחלף בחדש וגם פינת אחסון התווספה. הדיירת, שמבלה שעות ארוכות מול הטלויזיה והמחשב, ביקשה להדגיש את הפינה הזו בחדרה, ולכן האזור נתחם באמצעות צבע ירוק-אפרפר בהיר.
בחדר השני, שהיה נטול ריהוט, הציבו הסטודנטיות מיטה שקנו מכספן עבורה, כמו גם שולחן מחשב שנתרם על ידן. על הקירות, אותם ביקשה הדיירת להשאיר בצבע לבן, נתלו מדפים עבור חפצי האמנות שלה. על הרצפה נפרס שטיח חבל, שידגיש את החיבור לחומרים הטבעיים, וגם כאן הוחלפו הוילון והתאורה לכאלה שמשרים רוך וחמימות. הסטודנטיות סיפרו כי הדיירות הגיבו לשינוי בהתרגשות גדולה. "זה מרגיש כאילו אני גרה בבית מלון, אני לא מאמינה שזה הבית שלי", אמרה אחת מהן.
הדירה השנייה שעוצבה במסגרת הפרוייקט היתה חדשה יותר, ולכן במצב טוב יותר. אלא שהמרחבים הציבוריים בה היו חפים מכל קישוט. בסלון היו רק שתי ספות בצבעי כחול וחרדל ושולחן ענק. בחירת הצבעים התבססה על צבעי הספות.
מגבלה נוספת שהתמודדו איתה היא העובדה שכללי השכירות של הדירה לא איפשרו לצבוע אותה. ולכן הצבע הוכנס דרך טקסטיל ואקססוריז. בשל מגבלות התקציב, פריטים קיימים כמו מסגרות של מראות, ודלתות של ארונות ומגירות שודרגו באמצעות צבע.
בחדרה של אחת הדיירות בדירה מצאו הסטודנטיות תמונות גובלן. התמונה היתה מונחת בחדרה, והיא סיפרה שהיא מלווה אותה כבר שנים. צבעי התמונה התאימו מאוד לצבעים של הסלון החדש שתכננו הסטודנטיות עבור הדיירות, ולכן הן ביקשו את רשותה של הדיירת לתלות את התמונה בסלון והיא נעתרה בשמחה. "תמיד כשאתה עובר דירה, יש לך רצון לתקוע את המסמר הראשון בקיר, לתלות משהו שמייצג אותך. במקרה הזה ראינו שזה נתן לדיירת משמעות גדולה, לשים משהו ממנה בחדר המרכזי של הבית, ולהגיד 'זה הבית שלי'", מספרת ברוך-כהן.
