עבור רובנו, שטיח בחלל הבית היא דרך להוסיף לעיצובו, שגם מסייעת לשמור על חום רגלינו בחורף. אך עבור אלכסנדרה קהיוגלאו מדובר בעולם ומלואו: אמנית הטקסטיל המצליחה משתמשת בגלילים של צמר כדי ליצור טופוגרפיה מורכבת ויפיפייה של נופיה האהובים של ארגנטינה, ארץ הולדתה.
"כל חיי סובבו סביב יצירת שטיחים" מספרת קהיוגלאו, שסבתה היוונייה החלה ליצור שטיחים בעבודת יד ב-1940. סבה וסבתה פתחו חברת שטיחים בשם El Espartano ב-1956, ומשפחתה עדיין מנהלת את החברה. אך קהיוגלאו עצמה, שלמדה אמנות באקדמיה, לא אימצה במיידי את מה שהכתיבה המורשת המשפחתית.
רק אחרי שהחלה לבסוף בעיצוב שטיחים מסחריים עבור El Espartano בשנת 2007, גילתה קהיוגלאו שהיא יכולה להפוך את השטיח ל"קנבס טקטילי", והתחילה להתנסות בעבודה עם שאריות של צמר. שנה לאחר מכן, היא כבר פתחה את תערוכת הטקסטיל הראשונה שלה בבואנוס איירס. "הבנתי שאני יכולה להשתמש בחומר מהעסק המשפחתי, כדי ליצור את החזון שלי", סיפרה המעצבת.
קהיוגלאו, שכיום מציגה במיטב הגלריות בעולם, יוצרת יצירות אמנות פונקציונליות, שחוקרות את הנופים הטבעיים של מולדתה. האתרים הנבחרים אותם היא בוחרת "לפסל" קשורים לעתים קרובות למחלוקות פוליטיות, כגון נהר סנטה קרוז, או אזורים שמושפעים באופן דרמטי מפעילות אנושית, כגון נחל ראג'יו. המעצבת משתמשת במלאכה שלה כפלטפורמה להעלאת המודעות הסביבתית, ומשלבת לתוך העבודות שלה את הטבע עם זיכרונותיה האישיים ועם מחקר של נתיבי המים ההולכים ונעלמים.
ביצירה של כל שטיח נעשה שימוש בחומרים עודפים מבית החרושת של משפחתה, דבר שבפני עצמו מהווה אקט בר קיימא. השטיח היחיד במינו מותקן לעתים קרובות על קיר, כאשר חלק מהעבודה ממשיכה גם על פני הרצפה, כך שהאורחים יכולים ללכת או לשכב על השטיחים הארוגים.