טרנדים עיצוביים שצריך לבקש עליהם סליחה

טרנד בא וטרנד הולך, ככה עולם העיצוב מתנהל מאז ומעולם. זוהי דרכו הטבעית, וכמו בחיים עצמם - כל סוף הוא התחלה חדשה והזדמנות להתחדשות וצמיחה.

ברוח חשבון הנפש של יום כיפור, החלטנו להביט בלבן של העין לכמה טרנדים עיצוביים שמקיפים אותנו כבר תקופה. חלקם התחילו נפלא והגיעו אל נקודת המיצוי שלהם, וחלקם היו חטא עיצובי מרגע לידתם. לפני שמתחילים דף חדש ונקי, בואו לראות על איזה טרנדים אנחנו חושבים שצריך לבקש סליחה.

אנחנו מאוהבים ב"בוהו שיק" האקלקטי, שרווי בטקסטורות עשירות, צבעים מהפנטים ורבדי עיצוב רבים , אבל המקרמה חייב ללכת. הוא כמו החבר ההוא שאף אחד לא באמת זוכר איך הפך להיות חלק מהחבורה, או למה עדיין נמצא בה, במיוחד שלא משנה כמה ינסה להמציא את עצמו מחדש - עדיין ינדוף ממנו ריח של נפטלין. יש כל כך הרבה דרכים אחרות להוסיף מגע בוהימייני לחלל, שלא מערבות תליית חוטים עם קשרים וגדילים מסורבלים. בחירה מוקפדת של פרטי אמנות למשל, תעשה עבודה הרבה יותר טובה בהוספת עוד רובד אישי של טוב טעם לביתכם.

הפוסטר שבתמונה טוען ש"יש כל כך הרבה סיבות יפייפיות להיות מאושרים", ואנחנו אומרים שיש כל כך הרבה סיבות יפייפיות לא פחות לא לתלות פוסטרים גרפיים של טקסט על קירות ביתכם. כי מתוחכם זה לא. רק רמה אחת מעל הטרנד הבלתי נסבל של השילוט לאזורי הבית השונים, המהול בשלל מנטרות קיטשיות - שבעיקר לימד אותנו איך מאייתים כהלכה את המילים kitchen ו - love - הפוסטרים עם הטקסטים הם גנריים להחריד. ממש רוצים לשים מילים על הקיר? תייצרו משהו משלכם, עם משמעות.

במהלך חייו של טרנד ישנם מספר שלבים. בתחילת דרכו הוא אוסף סביבו את מכתיבי הטרנדים, האמיצים, המהפכנים ובודקי הגבולות. ככל שהוא תופס תאוצה, יותר ויותר אנשים מצטרפים למסע. הם ממשיכים להצטרף גם אחרי שהשיא שלו עבר, דווקא בשלב שבו צריך לקחת החלטות אמיצות ולתת לטרנד ללכת. לרב לצערנו הוא כמובן ממשיך לסחוט מעצמו עוד ועוד, עד שלא נשאר כלום, חוץ מתחושת המיאוס. דווקא בגלל שאנחנו ממש אוהבים את הטרנד הטרופי-אקזוטי שהשתלט על עולם העיצוב בסערה - מטפטים לקירות, דרך בגדים ועד לכלי הגשה - אנחנו רוצים לעצור את העניין לפני שיהיה מאוחר מדי. בואו ניתן לו להיות ג'יימס דין ולא זאב רווח.

היש דבר יותר בורגני מראש מיטה עם קפיטונאז'? ולא שיש לנו בעיה עם עיצוב בורגני כשהוא נעשה בטוב טעם, רק שלרב ראש המיטה הזה מייצר תחושה מגוחכת של פסאודו יוקרה, או מזכיר את קירות התא המרופד בבית משוגעים. כמו כן, רב חדרי השינה לא נראים כמו זה שבתמונה, והתוצאה המתקבלת יוצאת קצת מגוחכת. אלא אם אתם המלכה ויקטוריה - ותרו על התענוג.

אם הייתם צריכים לאכול את אותה מנה כל חייכם, גם אם היא מנת גורמה, סביר להניח שבשלב מסוים כבר לא הייתם מסוגלים אפילו להסתכל עליה. נורות הפחם הן המנה הזאת. הטרנד שלהן נמצא איתנו כבר מתחילת העשור, ולמרות שקיווינו כי נקודת השובע תגיע בשלב כלשהו, נדמה שהמפלצת רק ממשיכה לגדול. אם ברגע הופעתן של הנורות הן הרגישו שיקיות ומפתיעות, היום לא תפגשו בר או מסעדה שמנסים - למרבה האירוניה - להיות עדכניים ומיוחדים, שלא יצטיידו בהן בחלליהם. ועוד לא אמרנו מילה על כך שכל מי שמחבר חוט חשמל צבעוני לנורה כזו מכריז על עצמו שהוא מעצב תאורה. די, בואו נתקדם.

דן תורן כבר היטיב לנסח את זה בצורה הכי מדויקת. "זה לבן על לבן, אז אי אפשר, עד כאן". טוב, אולי הכנסנו שם איזה פסיק קטן שלא היה במקור כדי לעזור לנו להעביר את המסר, אבל באמת שאי אפשר יותר עם החללים הלבנים האוטופיים האלה, שמשווקים בצורה כל כך פוטוגנית כמעט בכל בלוג עיצוב אפשרי.

תראו, זה אפילו יפה, בצורתו המלחיצה משהו. אבל מה עם קצת אמת בפרסום? הרי אף אחד לא יכול לחיות ככה ורק מלדמיין את הרגע בו למישהו ישפך בטעות קצת קפה על הספה נהיה לנו התקף חרדה ורצון להצטייד בדלי של צבע בוהק.

זה התחיל טוב. מרענן אפילו. הפאטרנים הגאומטריים - מעודנים יותר או פחות - התחילו לחלחל לתחום השטיחים, בעודם דוחקים הצידה בבושת פנים את שטיחי השאגי והשטיחים האתניים. אך כשההדפס השחור לבן התעלה מעל כולם ומצא את דרכו לבתים רבים מדי שרוצים להרגיש מעודכנים - העוקץ נעלם. עם הרבה כוח מגיעה גם אחריות רבה, וכעת אנחנו מבקשים יפה - הניח לנו. תן גם לשטיחים אחרים לשחק.

נתחיל בלסייג את הדברים. טרנד הפליז בעיצוב הוא יפיפה וקלאסי, ופריטי ריהוט, תאורה או אקססוריז שונים העשויים מהמתכת המופלאה הזו הכניסו הרבה שיק לביתנו. אבל אם אתם מסתכלים מסביב ומוצאים שיש יותר מדי צהבהבות מתכתית מסביבכם - דעו שאולי הגזמתם. מינון מדויק הוא המפתח.

כן, הטרנד הזה דעך מזמן לשמחתנו וההתלהבות סביב קירות הלבנים נרגעה. אולם בגלל שעדיין יש את אלה שמעצבים את ביתם כאילו שנת 2009 חיה ובועטת ומעולם לא הלכה מכאן, אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לדפוק את המסמר האחרון בארון הקבורה שלו. לא, זה לא היה מגניב מההתחלה. ולא, הבית שלך לא נראה כמו לופט ניו יורקי בגלל שנבנה בו הקיר הזה.

הפסיקו. את. הזוועה. הזו... מיד!
כשאמרו לנו לפני כמה שנים ששימוש בעץ ממוחזר בעיצובים חדשים הוא חלק מהמגמה הירוקה המבורכת - הנהנו בהבנה. כשסיפרו לנו סיפורים רומנטיים על עץ שבחייו הקודמים היה דלת בבוקרשט ועכשיו הוא שידת לילה ברמת גן - גלגלנו את עינינו עם חיוך סלחני. כשראינו "רפסודות" העמסה הופכות לפרטי ריהוט לאו דווקא זולים - חרקנו שיניים. אבל הגיעו מים עד נפש. טרנד שהחל משימוש בנראות המיושנת מלאת האופי של עץ שהשתבח עם השנים להשגת אמירה עיצובית, מזמן כבר איבד את דרכו, והפך לזול, מועתק ומאוס. בבקשה די.