פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נתקעתם בלי מנקה לפני פסח? הנה הטיפים שיצילו אתכם

      סיר שרוף, אוכל שגלש על הכיריים או אפילו עובש שהצטבר על וילון האמבטיה אינם כתמים לכל החיים. נאלצתם לנקות אותם לבד? הנה כמה טיפים מנצחים לעשות את זה

      נתקעתם בלי מנקה לפני פסח? הנה הטיפים שיצילו אתכם

      (בווידאו: כך אבא גרם לבת שלו לנקות את הבית)

      טרפת הניקיונות ששוטפת כמעט כל בית אב בישראל בימים אלה היא מסורת ארוכת שנים שאי אפשר להתעלם ממנה. שטיפת חלונות, תריסים, מעל המקרר, אפילו ארגון הבוידעם מחדש, הם משימות שרבים נרתמים אליהם, אך מלבדם ישנם עוד כמה מקומות שכדאי להעביר עליהם סקוטצ'. הנה עשרה טיפים מדעיים שחשף בפנינו משרד המדע והטכנולוגיה במסגרת שבוע המדע הישראלי שמסתיים היום (18.3) - כך תעיפו את הלכלוך בדרך הנכונה ואפילו תבינו איך זה קורה.

      כתמי הקפה שנשארים בספל - מדובר בכתמים עמידים למים, סבון וסקוטצ' הם תוצאה של קשר כימי בין חומרים הנמצאים בקפה לפני השטח של הספל - זכוכית או חרסינה. לכן, מומלץ לשפוך מעט סודה לשתייה עם מים רותחים ולהשרות לילה שלם. הסודה לשתייה מפרקת את הקשרים האלה בזכות היותה בסיס, והשימוש במים רותחים מאיץ את התגובה הכימית כך שתוך לילה אחד בלבד, ללא קרצוף, התגובה מתרחשת עד תום.

      אוכל שנוזל על הכיריים - כדי להסיר את השומנים מהכיריים, פזרו סודה לשתייה ולאחר מכן נגבו במטלית לחה. סודה לשתייה, מעצם היותה בסיס יכולה לפרק שומנים למולקולות המרכיבות אותם. במידה והכתמים עיקשים, ייתכן ומדובר בחומרים שאינם מגיבים לבסיס, אבל יתפרקו בנוכחותה של חומצה. הוספת החומץ לסודה לשתייה גם גורמת לחימום של הכתם בגלל התגובה בין החומצה לבסיס, כך שאם הוא יכול להתפרק בנוכחות אחד מהם התהליך מואץ משמעותית.

      ניקיון קומקום חשמלי (ShutterStock)
      הדרך לפרק את האבנית היא חומצה (צילום: ShutterStuck)

      שומנים המצטברים על החלונות ומכשירי חשמל - שפכו מעט אלכוהול 70% על צמר גפן ועברו על מקומות הדביקים. כפי שמים הם ממס קוטבי לחלוטין שאינו מסוגל להמיס שומנים, כך אלכוהול הוא ממס קוטבי-למחצה: הוא מורכב מצד אחד שהינו קוטבי וצד אחרי שאינו קוטבי. תכונה זו מאפשרת לאלכוהול להמיס את השומנים וכך הם עוברים מהמשטח שמנקים אל הצמר גפן הספוג באלכוהול.

      אבנית בקומקום חשמלי - מלאו מים בקומקום כך שיכסו את האבנית והוסיפו חומץ. תנו לקומקום לרתוח, שפכו את המים ושטפו אותו שוב כמה פעמים עם מים קרים. אבנית היא חומר יוני, בדומה למלח שולחן, המורכב מיונים חיוביים של סידן ויונים שליליים של קרבונאט (יון הדומה מאוד לביקרבונאט המהווה מרכיב בסודה לשתייה). בשונה ממלח שולחן, היונים המרכיבים את האבנית מעדיפים להישאר קשורים זה לזה מאשר להתמוסס במים מפני שכל אחד מהם הוא בעל מטען חשמלי כפול מזה של יונים חד-ערכיים כגון נתרן, מימן, הידרוקסיד וכלור. הדרך לפרק את האבנית היא להשתמש בחומצה חמה כגון חומץ במים רותחים. בסביבה כזו יוני המימן החיוביים מההידרונים שמקורו בחומצה מתחברים אל יוני הקרבונאט השליליים באבנית והופכים אותם אל יוני ביקרבונאט שהם עדיין שליליים, אבל חד-ערכיים. הקשר בין הביקרבונאט ליוני הסידן חלש יותר מאשר הקשר שהיה בין הקרבונאט לסידן ולכן יונים אלה כעת כן מתמוססים במים, והאבנית "נעלמת".

      נעליים (ShutterStock)
      סודה לשתייה תמגר כל נעל שסרחה (צילום:ShutterStuck)

      הצטברות לכלוך על כפות העץ - עץ הוא חומר נקבובי, מלא בחורים ומנהרות זעירים ממש כמו ספוג. נקבוביות אלה עשויות להיות קטנות מדי מכדי לראות ללא עזרים כגון זכוכית מגדלת או מיקרוסקופ, אבל חלקיקים מיקרוסקופיים של מזון ולכלוך יכולים להצטבר בהם ולהוות מזון למזיקים כגון חיידקים ופטריות, המהווים מקור לריחות בלתי נעימים. בכדי לנקות היטב את כפות העץ ואת הנקבוביות שלהן משאריות מזון, מומלץ אחת לכמה שבועות להניח אותן בתוך תמיסת מי סודה לשתייה למשך שעות אחדות. בסיס כגון תמיסת סודה לשתייה יכול לפרק את חלקיקי המזון האלו כך שיישטפו החוצה במים. למרות שהנקבוביות נראות לנו זעירות וחלקיקי המזון מיקרוסקופיים, בהשוואה למולקולות ויונים הם ענקיים ולכן, תמיסת הבסיס יכולה להיכנס בקלות לנקבוביות ולפרק את הלכלוך.

      נעליים מסריחות - חוש הריח שלנו (ושל כל חיה אחרת, מכלבים ועד נחשים) עובד באמצעות אוסף מאוד מגוון של חיישנים כימיים. כל חיישן כזה הוא למעשה כמו פאזל שחסרה בו חתיכה אחת - רק מולקולה בעלת מבנה מאוד מסוים יכולה להתאים לתוכו ולגרום לו לשלוח אות למוח שלנו (אותו אנחנו מפרשים כריח מסוים). חזרתם מטיול והנעליים מסריחות? פזרו סודה לשתיה בתוך הנעליים והכניסו אותן לתוך שקית סגורה במשך לילה שלם. בבוקר פתחו את השקית ופשוט נערו את הסודה לשתיה מהנעליים. אם ניקח מולקולה שגורמת לנו לחוש ריח מסוים, כמו ריח לא נעים מנעליים, ונגרום לה להגיב כימית עם בסיס כגון סודה לשתייה אז המבנה שלה ישתנה, והיא כבר לא תתאים לחיישן כמו חתיכה מאותו הפאזל. אין התאמה - אין הפעלה של החיישן - אין ריח!

      בחורה באמבטיה (ShutterStock)
      למי לא מצטבר עובש על הווילון באמבטיה? (צילום: ShutterStuck)

      עובש בווילונות המקלחת - רססו את הווילון בחומץ מפעם לפעם, וכבסו אותו עם אבקת כביסה ומעט חומץ. עובש הוא פטרייה מיקרוסקופית, וכמו כל יצור חי אחר הוא יכול לחיות ולשגשג רק בתנאים מאוד מסוימים. אחד התנאים הנחוצים לעובש לחיות הוא סביבה עם חומציות ניטרלית (כלומר לא חומצית ולא בסיסית). כתוצאה מכך אם נוסיף למשל חומץ לסביבת המחייה של העובש הוא ימות ויתפרק.

      ריחות בבית - הניחו בחדר צלוחית עם סודה לשתיה או צלוחית עם קפה שחור טחון. ריחות הם מולקולות מסוימות הנישאות באוויר, וכשהן מגיעות לחיישנים בתוך האף שלנו ומפעילות אותם הן גורמות לנו לחוש ריח מסוים. מולקולות הריח יכולות "להידבק" לשטח הפנים של מוצקים לזמן-מה בטרם הן שבות לטייל באוויר באמצעות קשר כימי חלש. תהליך זה הוא תהליך בשיווי משקל ונקרא בפי הכימאים ספיחה כימית. בגלל שלאבקות וגרגירים כמו סודה לשתייה או קפה טחון יש הרבה מאוד שטח פנים אז מולקולות הריח יכולות להילכד שם לזמן ארוך מאוד מפני שגם כשהן משתחררות מהספיחה הן "פוגשות" מהר מאוד עוד שטח פנים פנוי של החומר האבקתי/גרגרי ונספחות שוב אליו. מסנני מים ואוויר המשתמשים בפחם פעיל פועלים על אותו עיקרון.

      סיר מלוכלך (ShutterStock)
      אל תמהרו להשליך את הסיר השרוף לפח. גם לזה יש פתרון (צילום: ShutterStuck)

      הילדים צבעו את קירות הבית עם טושים - לפני שאתם מתעצבנים, שפשפו עם אלכוהול 70% או עם אצטון. מולקולות בעלות צבע נקראות בפי כימאים "פיגמנט", וה"מילוי" של טושים הוא למעשה תמיסה של מולקולות פיגמנט בתוך ממס א-קוטבי. ה"צבע" שמשאירים טושים הוא אותה תמיסה של פיגמנט. הממס בו משתמשים הוא נדיף מאוד ומהר מתפזר כגז מהמשטח בעודו משאיר מאחור את מולקולות הפיגמנט "דבוקות" למשטח. מסיבה זו כאשר מציירים עם טוש הציור יכול להימרח בכמה שניות הראשונות, ולאחר מכן נשאר יציב ועמיד. היות ומולקולות הפיגמנט הן א-קוטביות כמו שמן, דרוש ממס א-קוטבי או קוטבי-למחצה כמו אלכוהול או אצטון להמיס אותם מהמשטח ולנקות אותן.

      סיר שרוף - שפכו לסיר כף אבקת כביסה, הוסיפו מים והרתיחו. חכו שהמים יתקררו, שפשפו מעט והלכלוך הקשה ירד בקלות. אם עדיין נשאר משהו, חזרו על הפעולה פעם נוספת. כאשר שמן או מזון נחשפים לחום גבוה לאורך זמן המולקולות המרכיבות אותם עשויות להתחיל להגיב זו עם זו, ולהתחבר כמו לבני לגו לכדי מולקולות גדולות ויותר. קשרים בין מולקולות א-קוטביות תלויים מאוד בגודל המולקולות וביכולת שלהן לבוא במגע זו עם - ככל שהן גדולות יותר ונוגעות יותר ככה הקשר חזק יותר. כתוצאה מכן מולקולות גדולות "ושטוחות" כמו אלה המתקבלות כאשר אוכל נשרף נקשרות זו אל זו ולמשטחים מאוד חזק, ומים עם סבון רגיל אינם מסוגלים להסירן. אבקת כביסה מיועדת לפירוק של כתמי מזון שונים ולכן היא מכילה גם סבון וגם חומר בסיסי היכול לפרק את המולקולות הגדולות הללו ובכך בעצם לנתק את פני השטח של ה"כתם" מהסיר. השימוש במים רותחים מאיץ מאוד את התגובה בין אבקת הכביסה הבסיסית ללכלוך ובכך מאפשר את ניקוי הסיר בפרק זמן של דקות ולא ימים.

      ואחד אחרון: לעולם, אבל לעולם אל תשפשפו את הידיים במעט לימון שיוציא את ריח האקונומיקה מהידיים. ערבוב של אקונומיקה וחומצה משחרר גז כלור רעיל, ולכן יש להימנע גם ממגע בין אקונומיקה וחומץ.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      שוברים את מיתוס הלימון (צילום: ShutterStuck)