מתמחה בדירות בוטיק אבל חולמת לעצב מסעדה

מעצבת הפנים אירה שריג נהגה לאסוף רהיטים ישנים ולצבוע אותם בתור ילדה קטנה. "הייתי מסדרת לחברותיי את החדר מחדש ומשכנעת את שני אחיי הקטנים להחליף איתי בכל שני וחמישי את החדר, כדי שאוכל לעצבו מחדש, במו ידיי" . לימודי אדריכלות היו המשך טבעי לאהבה הגדולה ולימודי המשך בעיצוב פנים בניו יורק, היו מימוש החלום הגדול. שם נחשפה שריג לסצנת עיצוב רחבה ססגונית וקוסמופוליטית. עם חזרתה לארץ עבדה כשכירה במשך מספר שנים במשרד נוי פראן, שם למדה את הפרטים הקטנים ואת המשמעת והאחריות העצומה הנדרשת במקצוע. עם לידת בנה הבכור, סיימה גם את עיצוב ביתה הפרטי שהיה מיוחד במינו לתקופה. "המחמאות שקבלתי בנוסף לכמה עבודות פרטיות שהוצעו לי, גרמו לי לפנות לדרך עצמאית ומאז, אני בעלת סטודיו משלי".

מה מאפיין את כתב ידך?
אני עוסקת במגוון רחב של אזורי תכנון. מגורים - דירות ובתים פרטיים, משלב התחלתי או שיפוץ מבנה קיים, משרדים, חללי עבודה וחנויות. אני חושבת שאין אמת אחת או דרך אחת בלבד לעיצוב חלל, זהו תהליך שנרקם מאיסוף פרטים רבים שנובעים מתקציב, אופי הלקוחות, החלל המוצע וכמובן האמירה העיצובית שלי, שמושפעת וניזונה מכל אלה. אני מחוברת מאוד ללקוח, לחלומותיו וצרכיו ומאמינה ביצירה דרך הקשבה. הסגנון הכללי שלי הוא מודרני-חם. אני משתדלת לחדש וליצור חללים שונים מאוד זה מזה, אך מאופיינים בתחושה ברורה ונקייה, פונקציונלית ונעימה.

רעיון מאתגר שלקוח ביקש ממך
לקוחות שביקשו שיפוץ מאסיבי בביתם הפרטי בשיכון דן. הרצפה הקיימת הייתה בטון מוחלק עם צריבה של חומצה, בגוון חום מבריק. הלקוחות גרו בבית כמה שנים ומאוד אהבו את הרצפה. התבקשתי ללטש ולרענן אותה. היות והרסנו קירות היה אתגר גדול לתקן את היציקה וכמו כן להתאים את החומריות, הטקסטורות והצבעוניות החדשה, לרצפה הדומיננטית. בסופו של דבר, התוצאה יצאה מעולה ללמדנו שעם יצירתיות ודמיון אפשר להתגבר על מכשולים רבים.

רעיון מאתגר שהצעת ללקוח
שני שותפים עסקיים בקשו שאתכנן עבורם משרד בחלל שרכשו בבניין משרדים. הבקשה הייתה: "משרד שירגיש כמו בית", בלי מחיצות. משרדים אישיים לעובדים אך יצירת חלל משותף ונעים שיהיה כמו סלון בבית, מקום נעים ונוח לארח ולשבת יחד באווירה א- פורמאלית, לעובדים ולאורחים מבחוץ. תכננתי מערך בו הציר המרכזי הוא מטבח פתוח עם אי אכילה, פינת עבודה למנהלת המשרד החולשת על כל האזורים ובמרכז כל החלל, הסלון - פינת ישיבה גדולה ונעימה עם ערסל, ספות, כורסאות ומסך טלוויזיה. הסלון פונה אל מרפסת גדולה וירוקה, ממש כמו בבית פרטי הפתוח לגינה. חדרי העבודה שקופים וסובבים את הסלון כמו כיכר. התוצאה עלתה על המצופה, הסלון שימושי והמשרדים המקיפים אותו נהנים מתחושה של שיתופיות, כפי שביקשו.

הדירה הכי קטנה שעיצבת
דירת 50 מ"ר בצפון תל אביב, לאחי הרווק. הוא נתן לי יד חופשית לגמרי והתוצאה הייתה דירת לופט משגעת. הרסתי את כל הקירות ואת עמודי הקונסטרוקציה וקורת בטון אחת, השארתי חשופים, רק צבענו בלכה שקופה מבריקה, כדי להפיח בהם חיים. במטבח השתמשתי בגוון של ירוק כהה עם זכוכיות משוריינות וידיות ברזל ופרקט אלון מעושן שחולש על כל הדירה. הכל היה קטן אך קומפקטי וכשהוא התחתן ובקש למכור את הדירה, היא נחטפה מיד.

פרויקט שתיזכרי לנצח
תכנון וביצוע ביתי הפרטי השוכן במושב בשרון. התכנון היה מהיר ויעיל. לאור שנים רבות של ניסיון, הייתי מאוד ממוקדת ומודעת לצרכים שלנו כמשפחה. הבית נבנה על מגרש רחב (280 מ"ר), כך שהיה אפשרי לממש את הקונספט של קומה אחת גדולה הפרושה על הקרקע עם נוף ירוק הנכנס פנימה, במיוחד בקוביית פינת האוכל הטובלת בירק משלושה כיוונים. בביתי הפרטי יכולתי לממש פנטזיות עיצוביות שעבור לקוח אולי הייתי חוששת לקחת סיכונים כגון: דלתות שחורות אך במראה של עץ טבעי בצביעה ידנית שכבר לא עושים כיום. כפרקט לחדרי השינה בחרתי בעץ טיק, שאריות מנגרייה בבורמה. ההרכבה הייתה כל כך מסובכת שאף מרכיב לא הסכים לבצע. בן זוגי שהוא "הנדי מן" רציני, התגייס לפרויקט ושלושה שבועות מסביב לשעון עבד על זה. דלתות ברזל טבעי חלודות המשמשות כארון כביסה, דלת עתיקה מסין שהגיעה מפורקת ועוד אלמנטים שהפכו את המסע למרתק, לא קל, אך שווה את המאמץ.

פרויקט שחולמת לעשות
אני חולמת לתכנן בר או מסעדה. מקום המאפשר להשתולל עם העיצוב, ליצור חלל של פנטזיה, משהו שונה ומרגש. כזה שלא חייב להיות מאוד פונקציונלי, שיכול להיות נועז כי השימוש הוא לא יומיומי ואין פחד שימאס או יעייף, כמו בבית מגורים. הלקוח פחות מחובר רגשית ולכן, יש יד חופשית למעצב להתנסות בחומרים וקונספטים חדשים ומרעננים.

טיפ משמעותי לאנשים שמעצבים ובונים בית
להבין שכמו במסע יש עליות וירידות, הפתעות לטובה וגם פחות. כדאי לצאת לדרך עם סבלנות והבנה שזו עבודת צוות, כשהמטרה המשותפת של כולם היא שהפרויקט יהיה מוצלח ואם ישנן מהמורות בדרך, לקבל אותן בפרופורציות הנכונות.

מעצב/ אדריכל שמעורר בך השראה
האדריכלית זאהה חדיד שהלכה לעולמה לפני כשנתיים. פורצת דרך בכל המובנים, כאישה וכאדריכלית. הייתה נאמנה לדרכה בכל רמ"ח אבריה, גם כשנאלצה להתמודד מול ביקורת. בעולם בו קשה למצוא קול ייחודי ומקורי, היא עשתה את זה בגדול. המבנים שלה נראים כמו פסלים סביבתיים, ועדיין הם משמשים כבניין. העיסוק שלה בחומר מעורר את התפעלותי, כמו גם האומץ, הנחישות והעוצמה שלה משמשים לי השראה והערכה.

פרגון למעצב מקומי אחר
אני מאוד אוהבת את השפה של האדריכל איתי גרשי. הניקיון והעדינות יחד עם עבודה בחומריות מודרנית ומינימליסטית מאוד ועדיין, הרגשה של בתים מזמינים ולא קרים ומנוכרים. יש תמיד התייחסות יפה לחוץ, ופרטי ביצוע קטנים שעושים את כל ההבדל.