האדריכל ההודי בלקרישנה דושי הוא הזוכה בפרס פריצקר לאדריכלות לשנת 2018, הנחשב לפרס החשוב והמוערך ביותר בעולם האדריכלות, אם תרצו אפילו הנובל של עולם האדריכלות. בלקרישנה בן ה-90 ידוע בעבודתו החלוצית בתחום הדיור בר ההשגה, והוא ההודי הראשון שמוענק לו אי פעם הפרס היוקרתי. פרס פריצקר נוסד בשנת 1979, והוא הוענק בעבר לאדריכלים כמו אוסקר נימאייר, פרנק גרי וזאהה חדיד. נציגות ישראלית עדיין אין ברשימה המפוארת הזאת, אבל יש עוד למה לצפות מאחר והפרס ניתן בכל שנה לאדריכל משפיע.
הקריירה של דושי, הפועל תחת השם B. V. Doshi, משתרעת על פני יותר משישה עשורים, כשהוא חתום על יותר ממאה פרויקטים ברחבי העולם. כך, הפך דושי לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר בהודו לאחר שהוענקה לה עצמאותה, ועבודתו מאופיינת בשילוב עקרונות מודרניסטיים בינלאומיים לצד השפעה עמוקה של מסורת אדריכלית מקומית. "בלקרישנה דושי תמיד יצר אדריכלות רצינית, אף פעם לא נוצצת וראוותנית או כזו הנגררת אחר מגמות", כתבו חברי ועדת פריצקר בנימוקי הפרס, ושיבחו את עבודתו כאדריכל המגלם "תחושה עמוקה של אחריות ורצון לתרום לארצו ואנשיה, זאת באמצעות אדריכלות אותנטית באיכות גבוהה".
לקריאה נוספת:
תגידו מזל טוב: האדריכל משה ספדיה זוכה באות של כבוד
צמד האדריכלים היפנים קזויו סג'ימה וריו נישיזאווה הם הזוכים בפרס פריצקר לשנת 2010
האישה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר לאדריכלות
סרטון הזכייה של דושי בפרס פריצקר לאדריכלות:
בלקרישנה דושי נולד בעיר פונה במדינת מהרשטרה שבמערב הודו, בשנת 1927 למשפחה שעסקה במשך שני דורות בתעשיית הרהיטים. הוא השלים לימודי אדריכלות במומבאי לפני שהעתיק את מגוריו לפריז בשנת 1951, זאת על מנת לעבוד עבור ולצד האדריכל השוויצרי הנודע לה קורבוזייה - למרות שלא דיבר מילה בצרפתית. הוא חזר להודו בשנת 1954 על מנת לפקח על הפרויקטים של לה קורבוזייה בצ'אנדיגאר ובאחמדאבאד, בהן "וילה שודאן" המפורסמת, ובהמשך אף היה ממייסדי בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת אחמדאבאד. דושי ידוע גם בשיתוף הפעולה שלו עם לואיס קאהן, איתו עבד על המכון ההודי לניהול באחמדאבאד בשנות ה-60.
לדושי השפעה על עקרונות המודרניזם. הוא הפך אותם לתואמים את האקלים ההודי המקומי. הוא השקיע מאמצים רבים בתכנון דיור בר השגה, זאת מתוך פילוסופיה כי מגורים נאותים מגיעים גם למי שחי בעוני. בשנת 1989 נחנך בעיר אינדור פרויקט ענק של יותר מ-6,500 בתים שהעניק מגורים ליותר מ-80 אלף איש מהמעדות הנמוכים בהודו, והוא נחשב עד היום לאחד ממתחמי המגורים ברי ההשגה הידועים ביותר בהודו כולה. לצד מתחמי מגורים הוא עיצב גם בתים פרטיים, מוסדות אקדמאים, חללים ציבוריים, גלריות אמנות ובניינים רב-תכליתיים.
בדברי התודה שלו לחברי ועדת הפרס אמר דושי כי עבודותיו "הן הרחבה של חיי, הפילוסופיה והחלומות המנסים לאצור את הרוח האדריכלית. כל חפץ סביבנו, והטבע עצמו - אורות, שמים, מים וסערה - הכל הינו חלק מסימפוניה". את הפרס הוא הקדיש, כמובן, ללה קורבוזייה, אותו כינה "הגורו שלי".
