טרנדים בעיצוב הבית אמנם לא משתנים ומתחלפים כמו בעולם האופנה, אבל גם להם יש דד ליין או תאריך תפוגה אם תרצו. יש אמנם טרנדים בודדים שעושים קאמבק, כמו למשל קטיפה או מקרמה אך יש שנשארים מאחור וטוב שכך. אז אם יש לכם את אחד מאלו בבית, רצוי שתרעננו ותחליפו, תשדרגו ובעיקר תתעדכנו. בית שנעים להיכנס אליו לא חייב להיות בשיא האופנה אך גם לא כזה שחזיר את הדיירים אחורה בזמן.
כיסויים לאסלה
לא ברור כל כך מה המטרה בכיסויי האסלה ששלטו כאן בשנות השישים והשבעים. האם מטרתם הייתה דקורטיבית אסתטית, או לחילופין פונקציונאלית - של שמירה מפני אבק או כל לכלוך אחר. כך או אחרת, השטיחונים הקטנים האלה שנהגו להניח על הניאגרה והאסלה הם חתיכת אסון ויתרה מכך- מדגרה של חיידקים, במיוחד כשלא נוטים לכבס אותם על בסיס שבועי.
פנלים מעץ על הקירות
הטרנד הזה אולי מתאים לבתים ששוכנים בין הרים מושלגים, עם טמפרטורות נמוכות במיוחד מתחת לאפס. פנלים מעץ שמחפים את הקירות מעניקים חמימות לבית ומעניקים מראה של בקתה ולכן, מפליא שהטרנד הזה תפס מלכתחילה בארץ, בשנים עברו. החמימות הזאת איננה מתאימה לאקלים המקומי ובטח שלא לצורת הבנייה בישראל. אט אט, הטרנד הזה מנסה לפלס את דרכו חזרה לקדמת הבמה העיצובית, יש סיכוי שהוא יתעדכן עם צורות של פנלים עצים שונות ודגמים מיוחדים, אך כל עוד הטמפרטורות לא צונחות פה - אין כל טעם להחזיר אותו הביתה.
וילונות אנכיים
הצורה האנכית של הווילונות מעניקה צורה של מראה ישר ומקובע, בלי זרימה, בלי עדינות ובלי רוך - או בקיצור: ניגוד גמור למה שטקסטיל אמור להעניק. הווילונות האנכיים שהיו פופולאריים בעבר התאימו במיוחד למשרדים ומשום מה הם הצליחו לגלוש גם לסביבת המגורים - שלא בצדק. היתרון היחידי שיש לצורת הווילון המשמים הזה הוא אפשרות של הצצה החוצה ביתר נוחות באופן של הסתה הצידה של אחת החתיכות האנכיות. מעבר לזה, גם בשעתו הטרנד הזה היה מחריד ללא גרם של אסתטיקה.
וילון בלון
נישאר עוד קצת בתחום הווילונות. הפעם צורת הבלון של הווילון כפי שהיא נסגרת ונפתחת כלפי מעלה במעלה החלון. הצורה מזכירה בגד נשי מהתקופה הוויקטוריאנית. לשנים עברו זה יכל אולי להתאים במיוחד במדינות אירופאיות (אך לא רק) בשל הצורה הרומנטית או התיאטרלית שהווילון הזה מעניק. היום לעומת זאת השפה העיצובית אחרת לגמרי. אם לא מדובר בסט על במה או תערוכה, אין טעם להשתמש בסוג הזה של הווילון. הוא מעניק תחושה של ענתיקה שחונקת על החלון במקום לאפשר כניסה נעימה של קרני השמש פנימה.
צביעה בטכניקה של ספוג
קשת הצבעים, הגוונים וטכניקות הצביעה כיום נחשבים לאחד דברים המפותחים בעולם העיצוב. אפשר למצוא כיום טכניקות צביעה שמדמה מרקם של ג'ינס, של עור קרוקודיל או אפילו מראה של בטון. לכן, לשימוש בספוג באמצעות טיפוף על גבי הקירות שהיה כה פופולארי בעבר אין כלל מקום במחוזותינו. המראה שהטכניקה האמורה העניקה יצר קיר מעורפל ואולי אפילו לא גמור.
פרחים מיובשים
לשבריר שנייה היה נדמה שמצאנו תחליף לזר מלבלב וריחני. אבל די מהר, התעוררנו מהניסיון המביך לעבוד על עצמנו. אחרי הכל, זר קמל שהלך לעולמו לפני מספר חודשים או שנים לעולם לא ימלא את מקומו של זר רענן ובטח לא זר מלאכותי. הוא שימש פעם כדקורציה ואולי במיוחד בסלון ובחדרי השירותים. הוא העניק מראה מיושן ומאובק ואם בטעות יש לכם כזה בבית - הדרך אל הפח מתבקשת.
מערכת ישיבה מעור שחור
תשוקה לצבע היא כמו טעם. אי אפשר להתווכח על צבע שהדיירים אוהבים. אבל המרקם, הוא כבר אופרה אחרת לגמרי. בשנות השמונים והתשעים עת מערכות ישיבה לסלון כיכבו בדגמי עור לרוב, הצבע הדרמטי הוביל את הטרנד. הורים רבים נהגו להגיד שהוא מטשטש לכלוך ומאחר שמדובר בעור אפשר גם לנקות את המושבים בקלות. אבל תחזוק הוא לא החישוב היחיד שיש לקחת בחשבון. מה עם המראה? מה עם הנוחות? הרי בחורף הישיבה על מושב עור קרה ולא נעימה ובקיץ הישראלי היא הופכת לדביקה. מזל גדול שהטרנד התפוגג לו ונשאר מאחור. נקווה מאוד שלא מדובר במגמה שעוד תחזור.