מלרון מעצבת טקסטיל במקצועה, נסעה מיד עם תום לימודיה בשנקר להתמחות בסטודיו לתחזיות צבע באמסטרדם. " זה היה הניסיון ראשון ומאוד משמעותי בדרך שלי", מספרת מלרון בת 45. ניסיונה המקצועי הרב כלל עבודה כמעצבת טקסטיל בדלתא בחטיבה שעיצבה עבור מקס אנד ספנסר ומעצבת ראשית של מפעל רמטקס שייצר בעיקר לשוק האמריקאי. במסגרת עבודותיה לקחה חלק בפרויקטים גדולים בשוק הבינלאומי כגון: עיצוב טקסטיל עבור מלונות, אניות נופש ואולמות קונצרטים והקמת ועיצוב ביתני תצוגה בתערוכות עיצוב שונות בעולם.
במרוצת השנים, הקריירה המפוארת החלה לגבות מחיר יקר, " לאחר לידת הילד השלישי שלנו, ידעתי שהגיע הזמן לשינוי", מספרת מלרון, "התחיל להיות לא פשוט להתנהל עם נסיעות ארוכות ותכופות לחו"ל". לאחר שהחליטה להתמסר לחיי המשפחה ולגידול הילדים גילתה שהרצון ליצור לא מניח לה. "בזמן שאני מניקה את תומר הקטן, הידיים גרדו והבערה שבה לבעור". הרצון הצנוע לסרוג שמיכת ריבועים, כזו שסרגו סבתה ואמה, הביא אותה אל חנות קטנה ביהוד. "קניתי קצת חוטים, ובתור לקופה בקשתי מהגברת שעמדה לפני שתראה לי איך עושים ריבוע קטן אם לא אכפת לה, עד שנתקדם בתור", מתארת מלרון את הרגע שכל התחיל, "מכאן, הכל זרם לבד ומעצמו. קבלתי מאימא של בעלי מסרגות וסרגתי מיליון ריבועי גרני צבעוניים".
כך מלרון מצאה את עצמה סורגת אין סוף ריבועי גרני צבעוניים- הערימה המכובדת שהלכה ונערמה כבשה את ליבה." התמכרתי, פשוט התמכרתי", היא מספרת בהתרגשות, " לצבע, לשילובים, לטקסטורה אבל בעיקר לשקט שבא עם הסריגה והיכולת להיות ביצירה ". זמן קצר אחרי שהחלה לסרוג, יצרה פינת עבודה משלה בתוך חדר העבודה של בעלה. מתוך המקום האינטימי שלה פתחה מלרון בעידוד בעלה חנות באטסי. "פה ושם התחילו לקנות ממני דברים, ובעלי אמר בוא נפתח חנות באטסי", נזכרת מלרון. תוך כדי פתיחת החנות היא גילתה שכל השמות שרצתה לתת למותג החדש שלה תפוסים." ואז נזכרתי בתערוכה שהכי אהבתי לנסוע עליה כמעצבת טקסטיל Maison & Objet בפריז", משחזרת מלרון," ניסיתי את השם הזה מתוך עייפות והוא היה פנוי".
בשנתיים הראשונות החנות מכרה בעיקר מוצרים גמורים והמכירות היו די דלילות, " יותר הזמנות של מוצרים בהזמנה אישית שהם זוללי זמן ולא כלכליים כל כך", מספרת מלרון. "ואז התחלתי להכניס קיטים וזה התחיל לתפוס כיוון". בעקבות פתיחת עמוד פייסבוק (שכיום בעל כ-80 אלף עוקבים) הגיעו אל מלרון שתי נשים שביקשו שתעביר להן סדנא. "למרות שהתנגדתי נחרצות בשל היותי שמאלית, דבר המקשה על הדרכה, הן לא ויתרו ושכנעו אותה לעשות עליהן ניסיון", נזכרת מלרון. הניסיון המוצלח הוליד קבוצות סדנאות קבועות שמגיעות באופן קבוע אל הסטודיו בביתה. " מדהים שהקבוצה הראשונה שלי עדיין ממשיכה איתי", מתגאה מלרון, "אין דבר כזה מישהי חד פעמית. כל מי שמתחילה נשארת במעגל". מלרון החלה לטפח סביבה קהילה שמחזירה את מלאכת היד הנושנה לקצב המהיר של ימינו. נשים שמגיעות כביכול לרענן את מיומנות הסריגה שלהן בוחרות להישאר ולהפוך את התחביב למפגש קבוע- ממש כמו פעם.
"למדתי תוך כדי- לאט לאט ומאוד התמקצעתי". כיום, החנות באטסי מוכרת בעיקר קיטים, הוראות סריגה וקולקציית חוטי כותנה GRANNYKIT COTTON שמכילה כ-84 צבעים שונים. המותג הקטן שטיפחה הכולל אתר אינטרנט, בלוג, חנות וירטואלית ופעילות רווית עוקבים ברשתות החברתיות- הפך אותה לגורו של עולם הקרושה. רוב מכירותיה מגיעות מקהלים מעבר לים אשר עוקבים באדיקות אחר ההדרכות הווירטואליות שלה ורוכשים את מוצריה השונים.
בלי לשים לב, בנתה לה מלרון קהילה נאמנה מכל קצוות תבל. מלרון היא הדוגמה האולטימטיבית למישהי שעושה את הכל בכוחות עצמה. כל דבר שיוצא תחת ידה נעשה בצורה מוקפדת ובדגש על הפרטים הכי קטנים. הוראות הסריגה שלה בנויות על הנחייה בליווי תמונות (שהיא מצלמת בעצמה) ונערכות על ידה בגרפיקה ממוחשבת. היא מצלמת כל שלב בעבודה ומצמידה הנחייה מילולית לצד הצילום- התוצאה הינה אסתטית ומפורטת, ובזכותה מתווספים עוד ועוד עוקבים לעולמה של מלרון. "הקיט הוא כמו ממתק", מספרת מלרון, "הוא לא עוד קיט של עשה זאת. הוא ממש כמו מתנה שנעשית ברמה מקצועית ואסתטית גבוהה מאוד. בסופו של דבר, אני עושה דברים שאני הייתי רוצה לקבל".
