לאן הגענו?
דירת סטודיו בגודל 140 מ"ר ברחוב סמטת מסילה, סמוך לתחנת רכבת ההגנה בתל אביב.
כאן גרים
מיטל קוממי (33) ועילי וינסטון (32), בני זוג. היא תל אביבית, הוא מהיישוב נטף ובימים אלה, הם מחלקים את זמנם בין העיר לכפר ובין איילון לדרכי עפר, עד למעבר הצפוי לבית משותף. גם בפן הקרייריסטי משלבים השניים כוחות. מיטל עוסקת בעיצוב מוצר בהשראת אמנות האוריגמי, תחת המותג שלה "קאמידורו" ועילי הוא נגר ב"נגריית העץ הנדיב" שבבעלותו. "אנחנו נהנים מאד מיצירה משותפת ומהתייעצות על חומרים, טכנולוגיות ושיטות עבודה שונות", מספרת הדיירת. "אורגימי זו התרפיה שלי, אני יכולה לשבת כמה ימים ברצף ולקפל גוף תאורה". את זמנם המשותף מנעימה כלבת טריאר בשם ג'ניס שמלווה אותם בנאמנות בשני הלוקיישנים.
יגעת ומצאת
"עד לפני 3 שנים גרתי בדירה קטנה בשפירא וכל העבודות שלי היו תמיד בקופסאות", מיטל מספרת, "אז היה לי חשוב למצוא ספייס גדול שבו אוכל לתלות אותן ולהפיק פרויקטים נוספים". אל הדירה היא הגיעה דרך מודעה באתר ועל אף האזור "המאתגר" לדבריה, הייתה מרוצה למדי. "אין לי בעיה עם זה, גדלתי בשפירא ואני אוהבת את ריבוי התרבויות".
הום סטיילינג
פעולתה הראשונה של מיטל בדירה החדשה, היתה פיזור יצירותיה בחלל הגדול. אלה ניבטות מכל פינה בבית וכוללות, בין השאר, דגם של גוף תאורה בגודל 3 מטרים שנרכש לאחרונה על ידי בית מלון בפירנצה, שלל גדילי אוריגמי ואהילים מסוגים שונים ומספר מנורות בד מתהפכות שהיו חלק מפרויקט הגמר שלה בלימודים. עדויות נוספות לפעילות האמנותית הענפה, מתגלות בכניסה לסטודיו, שם הציבה צמד קולקציות של גופי תאורה מבד וכלי קרמיקה, בהשראת קיפולי הנייר. שתי הקולקציות שהוצגו לאחרונה ביריד האמנות "צבע טרי", מסבות לדיירת גאווה ולאורחיה עניין רב.
שיטוט מהיר בדירה מבהיר שמדובר בסביבה שעובדים ויוצרים בה על בסיס יום-יומי. "אני נהנית מהדינאמיות ומהאפשרות להוסיף משטחי עבודה ופינות בעלות אופי חומרי שונה", מסבירה הדיירת. לוח שעם ועליו קיפולי נייר חינניים, למשל, מהווה עדות לפרזנטציה עתידית עליה היא שוקדת עבור חלון ראווה של הרשת "סבון של פעם". לצדו, ממוקמת מכונת תפירה באמצעותה היא תופרת גרדרובה לפי טעמה ועל הקיר שממול ניצב שולחן העבודה שלה ומעליו לוח השראה עמוס פרטים צבעוניים. "אבל מה שהכי חשוב כאן", היא ממהרת להדגיש "זה 13 החוקים שניסחתי לעצמי המזכירים לי איזה אדם חשוב לי להיות. אני חוזרת אליהם שוב ושוב".
בין אזור העבודה לחלל האירוח והמטבח, חוצצת כוורת אדומה שמספרת על חיבתה של הדיירת לצבע העז. בהשראת אותה חיבה, אימצו אל חיקם היא ועילי יחידת מגירות תעשייתית שמצאו במפעל נטוש וצבעו אותה באדום לאחר שיפוצה. כיום, היא משמשת כמשטח עבודה במטבח ובמגירותיה מאחסנת מיטל את אוסף הניירות העצום שלה. ממול ממוקם הסלון, מאולתר מחפצים שנמצאו ושופצו, כמו מתקן נעליים שהפך לשולחן סלון והדומים שהכינו הדיירים מצמיגים ישנים. כשהם לא מבלים בסלון, אוהבים בני הזוג להתפנק במרפסת, שעשויה כולה מקורות עץ ושופעת צמחייה. את שולחן הקפה שניצב כאן הם מצאו ושיפצו וכך, גם את הספסל וצמד הכיסאות שלצדו.
מוציאים חוזה
שכ"ד- 7,500 שקלים בחודש, כולל ארנונה, חשמל ומים.
פאנלים
אני שונאת לנקות באופן כללי והדירה הספציפית הזאת מרגישה כאילו הוא לא נגמר", ממהרת הדיירת להכריז. "ובכל זאת אחת לשבוע שנינו נותנים כאן עבודה. עילי אחראי על המטבח, הכלים והמרפסת, אני על כל השאר. יש בינינו סינרגיה טובה מאד בניקיונות".
דו"ח מקרר
בני הזוג מרבים לבשל ביחד, בעיקר דגים שהם מקבלים מאביה הדייג של מיטל. שניהם משתדלים לשמור על תזונה בריאה ומפליאים להכניס "טוויסטים מעניינים" כלשונם, לסלטים שהם מכינים על בסיס קבוע. "מצד שני, גם תמיד יש גלידה של "בן אנד ג'ריס", הם מתוודים. לצד הגלידה אפשר למצוא במקרר שלהם באופן קבוע גבינות עזים, ירקות ויין.
עתידות
חלומם המשותף של בני הזוג הוא למצוא את מקומם בכפר באחת האופציות הלא קונבנציונליות שיש לנטף להציע. "זה חלום לחיות בטבע, אני חולה על גינון ופה האופציה מוגבלת. האידיאל הוא בית בכפר עם סטודיו עבודה ליד", מספרת מיטל בהתרגשות. "קיים דיסוננס מעניין בין הבית הלבן בתל אביב לבין בית הבוץ ביישוב. שנינו נהנים מאד משניהם, עכשיו נמצא משהו באמצע".
רוצים להציץ לעוד דירות שכורות ברחבי הארץ? כנסו לכאן
חושבים שהדירה שלכם מתאימה למדור?
שגרו מייל לגילי אלעד gili_elad@hotmail.com
