שלא תעיזו להעביר אוכל עם הסכו"ם האישי: כללי הנימוס בשולחן החג

"בשביל אירוח נעים ומוצלח בחג" אומרת תמי לנצוט ליבוביץ - כהנת הנימוסים הישראלית, "צריך גם אורחים נעימים". יריית הפתיחה באירוח החג מתחילה כבר בהזמנה לדעתה. "יש לגרום לאורחים שלכם לרצות לבוא ולהתארח אצלכם (במידה שאתם באמת חושקים בכך כמובן). יש ליצור את הרושם שאתם מחכים להם". ולכן, על פי לנצוט, אחרי שהזמנתם את המשפחה לארוחת החג בקבוצה שפתחתם במיוחד בוואטצאפ, יש להרים טלפון לחלק הארי בקבוצה ולהזמין גם בצורה אישית. "גם בעידן הטכנולוגי יש כללי נימוס והתחשבות באחר. זה בדיוק כמו לתלות הזמנה לחתונה במטבח שבמשרד. מי שרוצה יבוא. זה לא אישי. זה לא באמת מזמין להגיע".

אחרי שעברתם את שלב ההזמנה והאורחים הגיעו הגיע שלב ההושבה. "חובה על המארחים להגיד לאורחים בדיוק היכן לשבת בשולחן החג. מקומות הישיבה הם עניין מהותי בערב ראש השנה. יש את ההורים שיושבים עם התינוק, את הדודה שלא מדברת עם הגיסה ולכן, חשוב לאזן את מערך הישיבה שיהיה כמה שיותר נוח לכולם. תוספת של שנה טובה קטנה על גבי הצלחת היא אופציה טובה לכתוב עליה גם את סדר ההושבה".

"עדיין לא המציאו מקום לסלולארי שלנו בערכת שולחן החג" כלשונה של לנצוט. "לרמאד בים קשה להפרד ממנו, אבל זה הזמן לעשות קאט מוחלט. ויפה שעה אחת קודם". אך מה קורה במקרים שבהם מישהו מהאורחים ממתין לשיחה מהבן שנמצא בטיול בדרום אפריקה או הילדה שנשארה לעשות חג בבסיס, או לחילופין יש רופא בקהל שנמצא בסטנד ביי? "להניח את הטלפון על השולחן במצב של רטט ולהתנצל מראש בפני כולם. להסביר מדוע הטלפון נשאר על השולחן".

המצלמים למיניהם, שמנהלים חשבונות טרחניים באינסטגרם ומצלמים כל פעולה בחיים - נא לנוח בערב הזה. "יש בעיה גדולה בתיעוד ערב חג משפחתי ברשתות החברתיות" אומרת לנצוט. "ראשית, אם מישהו מעלה מנה של הדודה שלא נראית אסתטית לדעתם של אחרים עשוי להיווצר מצב של שיימינג, וחוץ מזה לא נמאס לכם להעלות תמונות של אוכל?!".

"בנוסף, כל מגמת הסלפי עשויה לגרום למצבים לא נעימים. במקרה של סלפי משפחתי, יש לשאול את כל המצולמים האם הם מאשרים להעלות את התמונה ברשת החברתית. אחרת, עשויות להגיע תגובות כגון: "אה, הזמנתם אותם לארוחה ולא אותנו?", "אבל אמרת שאתה לא בארץ, והנה האתה מופיע בתמונה עם כולם". תמונה משפחתית למזכרת לעומת זאת מבהירה לנצוט, אפשרי ורצוי מאד לעשות, אך לא לרוץ מיד ולהעלות בפרהסיה. זאת מזכרת למשפחה עצמה, לא לכל העולם.

הסלולארי שהשתלט על חיינו מגיע שוב לשולחן החג הפעם, הוא מעסיק את התינוק הקטן. אז נכון שהוא לא מתעניין בשיחה של המבוגרים ואפשר להעסיק אותו עם משחק בטלפון כדי שהוא ישב בשקט ולא יצרח. "אבל יש להסביר לו שכשיגדל ישתתף בשיחה ולא יתעסק בטלפון. זה זמני ולזה לא פתרון". מבהירה לנצוט. "את הילדים שקצת יותר גדולים יש להושיב ביחד בסוף השולחן, כך יש להם אחד את השני להתעסק".

עוד משהו שעולה על השולחן לדברי לנצוט ואיננו ראוי שיהיה שם הם כדורים ותרופות. "מי שלוקח ויטמינים ותרופות שיקח אותם באופן דיסקרטי. בדרך כלל, (בעיקר מבוגרים) נוהגים להציא ולהניח את הכדורים על השולחן ואז נושא השיחה בשנה החדשה הופך להיות סביב מחלות, בריאות ומוות".

כדי לשמור על ניקיון השולחן שעליו טרחתם ועמלתם יש להוסיף מפיות, מעבר למפיות האישיות. "עליהם מניחים את הסכו"ם המלוכלך שמניחים בין מנה למנה. כך לא מלכלכים את המפה ושומרים - כמה שאפשר על המראה המקורי. בנוסף, יש לדאוג לצלוחית עבור החלה מתוקה האישית שכל אחד אוכל כדי למנוע פירורים מיותרים על השולחן". ואם אתם ממש רוצים לשמור על הכללי הנימוס המחמירים הניחו את הצלוחית לשמאלו של הסועד.

"כשיושבים סביב השולחן, יש לשמור על המרחב האישי. כלומר לא לדבר עם תנועות ידיים גדולות ורחבות. ואם צריכים משהו מהצד השני של השולחן לא עוברים מעל אלא מבקשים מזה שקרוב אלינו להעביר לנו". למה? כי אם תקחו לבד זה עלול לגרום לתאונות. כוס היין הגבוהה או סידור הפרחים עלולים ליפול וליצור תאונת דומינו.

"הסכו"ם שלכם נועד לכם ורק לכם" כלשונה של לנצוט. "אין להעביר אוכל מהמנות המרכזיות לצלחת האישית במזלג או כף שכבר היו בשימוש.וכדי שזה לא יקרה המארחים צריכים לדאוג לכפות קולקטיביות בתוך המנות".

"בסיום הארוחה המארחת עצמה תקבע מי יעזור לה לפנות את הכלים מהשולחן. לא ייתכן שכל הנשים יקומות ויפנו צלחות ואז יתרכזו במטבח, ידברו וישאירו את השולחן עצמו ללא שיחה ודימניקה. המטבח הוא שטח פרטי של המארחת ורק היא יכולה לאשר לכם להכנס אליו. בנוסף, יש מארחים שמורידים את הכלים מהשולחן בסדר מסויים. יש עדות שנוהגות להשאיר את הצלחות על השולחן בסיום הארוחה או את המלח, הדבש וכו. האורחים מוזמנים להציע עזרה ולקום לעזור רק אם ניתן האישור לכך".

בסיום הארוחה, על פי כללי הנימוס של לנצוט, יש להחזיר את הכיסא למקום. כשהכיסא בחוץ זה יוצא בלגן ובכלל מעיד על האורח שהוא מנומס ומתחשב ולא משאיר אחריו סימני דרך.

"לא מובן מאליו שהזמינו אתכם לארוחת החג הגדולה הזאת" מסכמת לנצוט. "יום למחרת כתבו כמה מילים למארחים, ציינו כמה היה לכם נחמד. אם האוכל לא היה לטעמכם - אל תשקרו. התייחסו למה שכן מצא חן בעיניכם ולא לשכוח לתת מחמאה ומילה טובה למארחים שעשו עבודה טובה".

את הספר החדש של תמי לנצוט ליבוביץ "נא להתנהג בהתאם: נימוסים בעידן העכשווי", ב-72 שקלים תוכלו להשיג באתר