מייצגים אינטרקטיבים, המצאות, עבודות אמנות ופתרונות עיצוביים- הביאנלה הראשונה לעיצוב בלונדון רותמת את מדינות העולם לעצב עולם חדש, כזה שמצויד בפתרונות מעוצבים לטיפול בבעיות כגון: זיהום אוויר, הגירה ושוויון חברתי. אחרי הכל, מהי ההגדרה של עיצוב מוצלח? הנציגות הישראלית שלנו באירוע החשוב מדגימה היטב, כיצד עיצוב אמור לנצל את היצירתיות ולשנות את העולם.
התרגשות רבה מלווה את פתיחתה של הביאנלה הראשונה לעיצוב אשר מתקיימת בימים אלו בלונדון. האירוע היוקרתי מפגיש תחת קורת גג אחת- 37 מדינות שמציגות מגוון פרויקטים ופיתוחים לנושא הנבחר: "אוטופיה דרך עיצוב". הביאנלה לעיצוב מבקשת לתת מענה מעוצב למצוקות הגדולות ביותר שפוקדות את המין האנושי. מעצבים ואדריכלים מכל קצוות העולם יציעו פתרונות עיצוביים לסוגיות כגון: הגירה, זיהום, שווין חברתי, קיימות, איכות הסביבה ועוד. יוזמי האירוע מקווים שבמת התערוכה תעורר שינוי אמיתי והשראה לדרכי התמודדות עתידיות. בין מבחר המייצגים המושקעים, ישנה נציגות ישראלית מרשימה במיוחד שמעוררת עניין רב בכלי התקשורת הזרים.
בית הספר הגבוה למקצועות העיצוב - שנקר, נבחר לייצג את ישראל בתערוכת העיצוב הבינלאומית. בשנים האחרונות, משקיעה המכללה רבות בנושא העיצוב ההומניטרי בישראל. האג'נדה הביאה להשקת המרכז לחדשנות שפועל בשיתוף האיחוד האירופאי ומשרד הכלכלה. המשלחת הישראלית בחרה להציג פרויקטים שמבטאים את החדשנות האקדמית במוסד הוותיק. המטרה הייתה לעסוק בעיצוב בעל משמעות שיכול לחולל שינוי בחיי אנשים.
"הפרויקטים המוצגים בלונדון מהווים דוגמה ליכולת של המעצבים להיות אקטיביסטיים ולהוביל שינוי משמעותי דרך עיצוב חכם, חדשני ויצירתי", מסבירה תמי ורשבסקי, מנהלת המרכז לחדשנות. בביתן הישראלי מוצגים שני פרויקטי גמר בולטים של בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. הביתן שנקרא HUMAN TOUCH, מחולק לשני חללים חווייתיים אשר מדגימים בצורה עוצמתית פיתוחים כחול לבן. "אנחנו מאמינים שמעצבים הם מובילי שינוי ויש ביכולתם לחולל שינוי חברתי דרך פתרונות חדשים ופרויקטים שהם מעצבים", מנמקת ורשבסקי. "כבר בשעות הראשונות לתערוכה גילינו שכתבו הספיקו לכתוב עלינו", מספרת ורשבסקי, " הביתן שלנו זוכה להרבה תגובות מרגשות והמון התעניינות".
הפרויקט הראשון נקרא AIDROP פרי עיצובו של המעצב התעשייתי, יניב קדוש (33). קדוש עבד כמעצב בחברת אלביט ועסק בפיתוח של כלי טייס. כיום, הוא בעל סטארט אפ קטן לאופניים הידראוליים. המטרה שלו הייתה לספק סיוע ראשוני לאזורים מוכי אסון ומקומות מבודדים שהתשתיות בהם נפגעו. " כל הפרויקט התחיל ממחשבה על מים", מסביר קדוש, "חקרתי את בעיית המים והבנתי כמה אספקת היא דבר קריטי באזורים שהתחולל בהם אסון". הלמידה ששתיית מים מזוהמים גובים לא מעט קורבנות, הביאה את קדוש לחבר בין מה שלמד במקום עבודתו באלביט לבין פרויקט הגמר שלו. " רציתי לשלב את הידע שצברתי מעולם התעופה וליצור ממנו משהו משמעותי וערכי", מנמק המעצב, " בעזרת חברי באלביט הצלחתי ליצור אובייקט שיצליח להוביל ציוד אישי במשקל של כ-3 ק"ג לאוכלוסייה במצוקה קיומית". האובייקט המוצנח שעיצב עשוי מקרטון מתכלה שנוצר בעזרת קיפולי אוריגמי, "היה לי חשוב שהיחידות המוצנחות יתפרקו ויתכלו לחלוטין", מסביר קדוש, "במידה ולא אספו את היחידה היא תתפרק חזרה לאדמה. "קדוש ערך לא מעט ניסיונות עם כלי טיס קלים כדי לוודא שההבטחה מקיימת את עצמה.
בכניסה לחלל כהה ניצבים שני קירות ענק שעל גבם הודבקו אימג'ים בקנה מידה אמיתי של איזורי0 שאירע בהם אסון.
מעליו, תלויות מהתקרה יחידות שחגות בעזרת מנועים חשמלאים. "כל החוויה מאפשרת למבקר להיות בתוך הסצנה שהיא דרמטית ומקיפה", מתאר קדוש, " מצד שני, בגלל שמדובר באירוע עיצובי ישנה גם עדינות- יצא משהו פואטי בזכות המראה השלם". מבקרי המייצג מתפעלים תחילה מהתחושה הכללית, "היחידות מרגישות כמו מעין בעלי חיים- אנשים אומרים שהם נראים כמו להקה של ציפורים", מסביר קדוש. הדרמטיות של החוויה מחלחלת אל המבקר בעדינות, לאט לאט הוא מתחיל להבין את עוצמת החוויה, "הדיסוננס הזה מייצר מייצג מאוד חזק", מסכם קדוש.
הפרויקט השני של מעצבת המוצר והתכשיטנית, שרונה מרלין (33) מבקש לאפשר לחרשים ליהנות ממוזיקה. LOUDER- מורכב מזוג רמקולים ייחודיים שעוצבו עבור חרשים וכבדי שמיעה. הרמקולים מתרגמים את הצלילים למרקמים חזותיים וממחישים את המוזיקה באמצעים ויזואליים ובאמצעות העברת ויברציות לכפות הרגליים של ה"מאזין". "אני רוקדת מילדות ולכן, היה לי חשוב למצוא דרך שתאפשר לחרשים וכבדי שמיעה ליהנות ממוזיקה", מסבירה מרלין, "במחקר שלי פניתי לאנשים חרשים ומצאתי שכאדם מאבד חוש אחד- שאר החושים מתגייסים לפצות על כך". מרלין עקבה בעיקר אחרי מקסים כהן, רקדן וחירש מלידה, דרכו הצליחה לחוות את עולם המוזיקה בצורה שונה לחלוטין. התבוננות בו מאזין למוזיקה או יוצר כוריאוגרפיה חשפה אותה לפיתוח החדשני. " התבוננתי בו יושב מול שולחן עץ עם רמקול הפוך ונוגע בשולחן על מנת לחוש את הוויברציות", מנמקת מרלין, "ובמקביל, מתבונן במסך על קליפים וויזואליה". מסקנות המחקר תורגמו לזוג הרמקולים שמאפשרים לשומעים לחוות מוזיקה בצורה יותר עוצמתית ולכבדי השמיעה את האפשרות לחוש את המנגינה.
"למען התערוכה הגדלנו את המוצר ותרגמנו אותו למיצג אינטראקטיבי", מספרת מרלין. המבקרים יפגשו בכניסה מיצג ענק שזז לפי קצב המוזיקה עם הטקסטורה שבנויה עליו. הרמקול התחושתי הפך לבמות שעליהן ניתן לעמוד ולחוש את המוזיקה. בנוסף, יש וידאו ארט של רקדן שכאשר המוזיקה מנגנת הרקדן עומד, וכאשר היא מפסיקה הוא ממשיך לרקוד- כך שהמוזיקה ממשיכה לפי תנועת הרקדן. "החלל שלנו נותן וייב קצת אחר לכל הביאנלה", מתגאה מרלין," המוזיקה מושכת את המבקרים להיכנס לחלל מאוד תחושתי". התגובות הראשוניות מאוד מרגשות את הצוות הישראלי, "יש משהו שונה בביתן שלנו, אנחנו מדברים יותר על אנשים ופחות על בעיות גדולות", מסבירה מרלין, "התבוננות היא על היחיד. איך לפתור בעיות שהן משמעותיות אצל אדם כאדם".