"חיפשתי דרך לבטא את עצמי ואת האמנות שלי בלי לחכות לגלריות ומוזיאונים שיציגו אותי", כך מתאר אמן הרחוב FALUJA (איתמר פלוגה) את צעדיו הראשונים ברחובות דרום תל אביב. כיום נחשב האמן הרב תחומי לכוכב עולה בסצנת אמנות הרחוב העולמית.
פלוגה, בן 33, החל לצייר מגיל צעיר והמשיך ללימודי רישום וציור קלאסיים במוסדות אקדמיים. מסלול לימודיו בבצלאל היה דווקא בצורפות, ומיד עם תום הלימודים עבר להתגורר בדרום תל אביב. ההבנה שאף אחד לא ידפוק על דלתו והרצון העז לבוא לידי ביטוי, הובילו אותו לצאת אל הרחובות ולצייר על הקירות. "הושפעתי מאוד ממה שקורה בדרום העיר", מסביר פלוגה,"אחרי תקופה שבה ציירתי גרפיטי ברחוב, שמתי לב לכמויות העץ שנזרקות כל יום לזבל והתחלתי לאסוף קרשים מהפחים של הנגריות בפלורנטין ולפסל מהם חיות רחוב שפיזרתי ברחבי העיר".
השוטטות הלילית ומציאת חומרי גלם חדשים הולידה את סגנונו הייחודי של פולגה שהפך לסימן ההיכר שלו". השילוב בין יצירת פסלים קונסטרוקטיביים בקנה מידה גדול מעץ ממוחזר ועבודות גרפיטי הכי מזוהים איתי ומגדירים אותי כאמן." בשנים האחרונות, הוא מציג את עבודותיו באינספור פסטיבלים בינלאומיים ומוזיאונים באמסטרדם, ברלין וליסבון. מבקרי משרדי פייסבוק בתל אביב לא יוכלו לפספס את מייצג הענק שיצר, הנישא לגובה של ארבע קומות ומשלב גרפיטי עם עבודות עץ ולייזר. במסגרת הפרויקט הנוכחי שלו הוא נמצא כעת בגרמניה, שם הוא עובד על פסל ענק מעץ ממוחזר.
מדוע אמני רחוב משתמשים בשם במה ולרוב לא חושפים את זהותם?
"אמנות רחוב התחילה בתור אומנות בלתי חוקית, אנשים הסתובבו בלילות וציירו על קירות ולא רצו להיחשף כדי לא להיעצר ולשאת באיזה שהוא עונש. משם הגיע הצורך לבחור שם במה ומעטה של חשאיות. היום אמנות רחוב תפסה תאוצה והפכה ללגיטימית. אפשר לראות המון אמני רחוב שמציגים בגלריות, מוזמנים לעבודות עם עיריות ולבצע פרויקטים פרטיים. אמנות רחוב הפכה להיות מקובלת ואהובה על ידי הקהל והממסד. יש גם היום אנשים שפועלים בשיטה חשאית ולא חוקית ויש כאלה שעובדים בהזמנה חשופים ואוהבים ומשתפים פעולה עם הממסד".
מה הפרויקט הנוכחי שלך?
"כרגע אני עובד על פסל גדול מעץ ממוחזר לפסטיבל מוזיקה בגרמניה. מכאן, אני נוסע לפורטוגל לבנות את אחד האלמנטים המרכזיים של הבום פסטיבל, אחד הפסטיבלים הגדולים בעולם. אנחנו מייצרים שם את כל הארט לאזור האינפורמציה והכניסה".
מה הכי משפיע עליך?
"הסביבה בה אני עובד. החיים שאני חי ומה שעובר עליי באותו הרגע. אני עובד מפרויקט לפרויקט ואם אני עובד במדבר- אני מושפע מהמדבר וצורת העבודה שלי היא בהתאם. כרגע אני בגרמניה באמצע יער אז אני מפסל מהעץ הטבעי שנושר ומפסל ממנו יצור יער, מין גובלין ענק מימדים. כל פרויקט הוא הזדמנות לפתור איזו חידה".
איזו עבודה שלך משמעותית עבורך?
"סבא'לה, פסל בגובה שבעה מטרים בדמותו של אדם זקן שמייצג חוכמה בראשיתית. יצרתי אותו לכבוד המידברן הראשון שהנושא שלו היה בראשית. הפסל הזה הציג חוכמה קדמונית ועל זמנית. זו הייתה פעם ראשונה שהצגתי עבודה בסוג כזה של מרחב והתגובות של הקהל היו מדהימות. באותה נקודה הבנתי שהדרך בה אני הולך, אמנות אלטרנטיבית, הכי מרגשת אותי. הגישה הישירה לקהל ותגובה ישירה ממנו. אחרי שבוע הוא נשרף שזו הייתה חוויה מאוד עוצמתית ומרגשת. הוא נעשה בשיתוף עם גיא פלג ובנו אותו עשרות מתנדבים".
מכניסים את הרחוב פנימה
אמנות הרחוב כבר מזמן הפכה להיות לגיטימית. הרחוב כבר לא מתייחס אליה כאל ונדליזים לשמו אלא שופט אותה כיצירת אמנות לכל דבר. האומנות הספונטנית והזועקת שהייתה עד לא מזמן שייכת לבניניים נטושים וקירות מתקלפים, מתקבלת בברכה על ידי הממסד. מוזיאונים וגלריות מכובדות ונחשבות מזמינות אותה להתארח אצלם אחרי שנים של התנכרות. הנסיון הזה להכניס את הרחוב אל תוך חלל תחום ומסודר מעלה שאלות על האותנטיות שיצרה אותה מלכתחילה.
עצם כניסתה של אמנות הרחוב אל חלל מוגדר וממוזג לא פוגעת במימד הבועט ומביית אותה?
"אמנות רחוב מתפרשת על ספקטרום מאוד רחב- ממלונות, גלריות ומשרדי ענק ועד גרפיטי פוליטי שנעשה בלילה. יש טווח רחב של עשייה- אני לא חושב שזה הופך אותה לפחות בועטת כי יש מי שיעשה גם את זה וגם את זה. בכל זאת, יש משהו בחיבוק הדב של הממסד שיכול להקהות את השפיץ של הבועט והנושך, אבל צריך לזכור שזו במה פתוחה לקהל הרחב בתוך במרחב הציבורי שמאפשרת להחדיר מסרים ולתת את הדעה שלך לעולם דרך האומנות. אני אוהב שמזמינים ממני עבודות מחברות מסחריות או לקוחות עסקיים שאני יכול לתת מעצמי משהו לעובדי המשרד או לאורחי המלון או הבר, כך אני מייצר תקשורת ומעביר מסרים וגם משלמים לי".
מה אתה צופה לאמנות הרחוב בעתיד?
"מבחינתי, אמנות רחוב היא צורת אמנות כמו כל השאר וגם יוצאת דופן. יש איזשהוא סוג של רנסנס שקורה דרך אמנות הרחוב - ציורי ענק באיכותיות אדירות שלא נראו טרם הפריצה של אמנות רחוב. משהו בגישה ובפתיחות אל הקהל הרחב מייצר ויטרוזיות שהייתה פחות פופולרית. בעתיד האמנות הזאת תשתלב בכל הרבדים של עולם האמנות והיצירה- ממוזיאונים ועד פסטיבלים ועדיין תופיע על קרונות רכבת וקירות בנינים".
מה תאחל לעצמך לשנים הבאות?
"השנה אני עובד המון בחו"ל, כל העניין של העבודה בחו"ל זה חלום שמתגשם. מצד שני, פרויקטים חברתיים שמסייעים לקהילה, כמו הפרויקט "ס מתנ"ס לילדי פרדס חנה עם "נדיר", הם פרויקטים שאני דואג לקחת בהם חלק באופן שוטף. השילוב בין השניים הם השאיפה שלי, אני שואף לגדול ביחד איתם: עבודה ברחוב, עבודה במרחב הציבורי ועבודה עם קהילה".