בתל אביב כבר מזמן זנחו את המשרד הסטנדרטי לטובת חללי עבודה משותפים המושכרים על בסיס יומי או חודשי לכל דורש. נדמה כי בעלי המקצועות החופשיים וסטארטפיסטים מאמצים את המודל שמגשים להם את כל הפנטזיות: להגיע כל בוקר למשרד מעוצב, מבלי לחתום על חוזה שכירות מחייב ולקרוס תחת חשבונות ארנונה וחשמל. הטרנד הלוהט לא עוצר בתל אביב ומתפשט במהרה אל כל חלקי הארץ. עכשיו הוא מגיע לפארק המדע בנס ציונה ומביא ניחוחות של עמק הסיליקון אל הפריפריה.
לאחרונה נפתח פאוורבול, חלל עבודה משותף בפארק המדע בנס ציונה. מאחורי המיזם עומדים צמד האדריכלים (בחיים ובעבודה), טל וגדי דלמן. "משרד האדריכלים שלנו, לבן אדריכלים, אחראי על תכנונם ועיצובם של אלפי מטרים של משרדים", מספר דלמן, "אנחנו נמצאים שנים בשוק הספציפי הזה". לצד תכנון ועיצוב של משרדים של גופים גדולים (כגון: אפריקה ישראל, האחים עופר ועוד ) וחברות הייטק מובילות, שיפצו חללים משרדיים והשכירו אותם לתקופות קצרות. "במשך שנים לקחנו מקומות, שיפצנו והשכרנו לתקופות קצרות", מספר דלמן, "כשזיהינו את המגמה המתפשטת בארץ, מה שתמיד עשינו בקנה מידה קטן, החלטנו שיש לנו את כל היתרונות לפתוח את הלוקיישן הראשון שלנו". ההחלטה להתחיל את הדרך בנס ציונה נעשתה מתוך אמונה במיקום ורצון להביא את הטרנד לפריפריה. אחרי הכל, שוק העבודה השתנה ויש ביקוש לחללי עבודה משותפים בכל הארץ. "אידיאולוגית אני מאוד מאמין בשיטה", מסביר דילמן, "נושא של סביבת עבודה חדשה שמתפקדת כקהילה- זה הדבר הכי נכון, במיוחד לארגונים קטנים".
פאוורבול , שפתח את שעריו לפני כשלושה חודשים, משתרע על 1,000 מ"ר שמחולקים לחללים משותפים (אופן-ספייס), משרדים אישיים, חדרי ישיבות ומגוון אזורים ציבוריים. העיצוב כמו יותר שפה שאינה תלויית מקום."פיתחנו שפה המבוססת על תנועה וחומרים קלים- אין אבן ואין בטון אלא חומרים שבאים מעולם התעופה והתנועה", מסביר דלמן,"הרצון שלנו היה ליצור קו עיצובי עם אמירה, אבל הוא מכבד את עצמו ואת הפונקציה שלו. זה לא דיסנילנד". רצפת החלל מחופה באריחי ברזל, תקרתו כהה ובתוכו ישנן מעין קפסולות, תאים, חדרי ישיבות ואזורים בנויים כמעין בועות. חדרי הישיבות מעוצבים כבלונים עשויים ברזל, כאשר חלקם הפנימי מחופה כולו, מהתקרה ועד הרצפה, בעץ אלון. חדרי ישיבות אחרים עטופים בעור (דימוי הלקוח מהשם פאוורבול). "התקרה והקיר החיצוני צבועים בכחול עמוק כדי לייצר אשליה ולהעניק עוד גובה למקום", מסביר דלמן,"כך גם המערכות החשופות שמתחתיה מקבלות את האסתטיקה שלהן. זו לא המצאה מהפכנית ומקורית אבל זה נכון עיצובית לקונספט של המקום - שיש כאן משהו גס, משהו שעוד רוצה לגדול וללכת לאן שהוא".
לפי דלמן, אחד הדברים המעניינים בהתפתחותן של סביבות העבודה הוא הדגש על שטחים ציבורים. בשנים האחרונות חברות מקפידות להקצות את ה"מקומות הטובים" בחלל לטובת מקומות התכנסות. התופעה העולמית הזו דוגלת בחופש עיצובי מתוך תפיסה שדווקא שם קורים הדברים הכי מענינים. "מחקרים מלמדים שכשאתה נמצא במרחבים יצירתיים, אתה הופך ליותר יצירתי", מנמק דלמן. החלל מציע לשוכניו מגוון חללים משותפים: מחדר ישיבות גדול, מעוגן וסגור לטובת פגישות דיסקרטיות ורבות משתתפים, ועד חדרי התכנסות פתוחים לגמרי. "יש אזור שממוקם במרכז החלל שבנוי כמדרגות שניתן לשבת עליהן ולערוך הרצאות קטנות", מספר דלמן.
הבסיס היה לתכנן חלל נעים ונגיש השומר על אינטמיות. "משרד בסופו של דבר הוא כלי שבן אדם משתמש בו ומאוד חשוב שלצד החדשנות והעיצוב, הוא יהיה מחובר לפונקציה שלו- שחדרי הישיבות יהיו אטומים ושיהיה נעים לנהל בהם דיון. שהחדרים יהיו נוחים והמחיצות יהיו מזכוכית חלבית, כדי להקנות תחושת מרחב וגם לייצר תחושה של פרטיות וניתוק מהמקומות האחרים", מסביר דלמן. אחר כך, מגיע הרובד העיצובי שמשתמש בשילוב של חומרים בצורתם הגולמית. "עבדנו על מערכות יחסים בין חומרים", מסביר דלמן, "דרך דיאלוג בין החומרים נוצרו רבדים לטקסט". הרעיון היה להצליח להיות צעיר, מעניין ויצירתי, ובד בבד נעים ומכבד.
"אנחנו מנסים לא ללכת למקום שהוא רק אופנתי", מסביר דלמן,"העדפנו להשתמש בחומר- שיש לו אורח חיים ונוכחות ושלעולם לא יהפוך ללא רלוונטי כמו לדוגמה: טפטים ותמונות שמתי שהוא מפסיקים לעניין".
עיצוב החלל מקיים איזון בין חומרים "קשיחים" לבין חומרים "רכים" רצפת הברזל אל מול רצף העמודים העטופים בדים מרופדים, חיפויי עץ באופן הכמעט גולמי שלו אל מול קירות זכוכית במסגרות עץ מהוקצע ומדויק. "ביקשנו ליצור עיצוב שיעבוד על עוד חושים מלבד הנראות", מנמק דלמן,"ליצור עוד ממד שיעורר את הרצון לחוש ולגעת".
