אריחי קיר מחולצות קרועות, מדפים מג'ינס ישן, מנורות משארית עור- בית הספר לעיצוב וחדשנות של המסלול האקדמי המכללה למינהל מדגימים איך אפשר לייצר פרטי ריהוט יפים ומקוריים בלי לפגוע בסביבה.
העולם כולו מתגייס למען איכות הסביבה, רק בחודש דצמבר האחרון התכנסו בפריז ראשי מדינות העולם לדון באיום הכי חמור שידענו. המודעות הגוברת הביאה את ארצות הברית להכפיל את מימדי המיחזור שלה בשנים האחרונות, בעוד שמדינות אירופאיות כמו דנמרק וגרמניה ממחזרים תשעה מתוך עשרה בקבוקים. לעומת זאת, בישראל עומד שיעור המחזור על 15%-25 בלבד.
המודעות העולמית הגוברת לא עוצרת בבתי אב, היא מקבלת התייחסות גם מעולם העיצוב אשר תר אחרי חומרים ממחוזרים וברי קימא. " תפקיד המעצב משתנה במהירות וכיום המעצב מחויב להתייחס לפן הסביבתי לא פחות מהאסתטי", מסבירה רויטל נדיב, מעצבת ומרצה במכללה למינהל. כיום המגמה העיצובית היא ליטול אחריות סביבתית שבאה לידי ביטוי בבחירת חומרים גלם ידודתיים ועד תהליך ייצור שימנע נזק סביבתי. " טכנולוגיות הייצור הדיגיטלי, אשר זמינות כעת לכל אחד מאתנו, מאפשרות בשימוש חכם ויעיל אף לתרום לסביבה ולנו", מספרת נדיב.
במכללה למינהל החליטו לתת במה לנושא הבוער. סטודנטים של בית הספר לעיצוב וחדשנות התבקשו להפוך שאריות של טקסטיל לפריטי ריהוט מעוצבים. " אני בחרתי לעסוק בדנים כי זה משהו שלכל אחד יש בארון", מספרת הסטודנטית שאנל פונטה, " הליוויס שלי מגיל 19 היה מקור ההשראה". בעזרת טכניקות מתקדמות של ייצור דיגיטלי - חיתוך, פירוק, גריסה, החסרה והוספה הפיחו הסטודנטים בחתיכות בד ישנות חיים חדשים והפכו את ייעודו לרהיט שמיש ומעוצב. "אספתי ג'ינסים מכל הסובבים אותי וערכתי המון ניסויים עד שפיתחתי שיטה לגרוס את הג'ינס ולהפוך אותו למדף", מספרת פונטה. המדפים שעיצבה הם סוג של זכרון, פרטים מהגינסים המקוריים כגון: כיסים ותוויות נשמרו באופן שמעניק אופי למדפים שיצרה. "בסופו של דבר המדף שיצרתי נעשה בשיטה ביתית- הוא אפילו עבר אפייה", מסבירה פונטה,"זה אומר שכל אחד יכול לעשות את זה בבית".
"ההתמחות שלי היא בבנייה ירוקה", מספרת הסטודנטית טל ויצמן, " אז מבחינתי הפרויקט הזה נתן לי המון". כחלק מהנסיון לקחת חומר טקסטילי ולייצר ממנו משהו חדש, בחרה ויצמן לקחת ממרפדיות שאריות של בדי ריפוד, ולהפוך אותן לחומר חדש שמדמה עץ סנדוויץ. "כל העניין הזה של חשיבות לאיכות הסביבה לא מספיק מפותח פה בארץ", מנמקת ויצמן," למשל בבניה ירוקה יש ערים שמחייבות בנייה ירוקה וזה מבורך. אבל עדיין זה לא מספיק חלחל כי קבלנים ומבצעים לא עובדים בשיטה הזו."
"הפרויקט הזה פתח בפני עולם חדש", מספרת הסטודנטית נוי צפתי, " מיחזור צריך להיות דרך חיים. בארץ יש פחות מודעות כי אנשים כאן לרוב פועלים מתוך אינטרסים." הפרויקט שלה הפך את הוילון הישן ופיסות בד דמוי עור לגוף תאורה שמופעל על ידי אפליקציה טלפונית. " באמצעות חיבור לאפליקציה קיימת שהלבשתי על גוף התאורה ניתן לשלוט בגוון האור ועוצמתו על ידי הטלפון", מסבירה צפתי. הפריט שלה יוצר שילוב מעניין בין הצורך למחזר לעולם הטכנולוגיה. " זה מדהים מה שאפשר ליצור מחומרים שכביכול עבר זמנם", מסכמת צפתי.
