דיירים: זוג + שלושה ילדים שמגיעים הביתה בחופשות
מקום: יפו
שטח: 120 מ"ר
תכנון עיצוב פנים: ציפי יעבץ חן, סטודיו MyTemastudio
בשנת 1933, מול בית החולים דונולו שביפו, נבנה הבניין שלפניכם על ידי דוקטור פואד איסמעיל דג'אני במטרה לשמש כמגורי רופאים. הדירה הנוכחית בבניין משתרעת על קומה שלמה, והיא כללה חלוקה של חללים פנימיים שמנעו חדירת אור טבעי. היה ברור שיש לה פוטנציאל אדיר, אבל תכנונה מחדש נתקל במספר אתגרים - להחדיר אור ובריזה, לרסן את הקרינה והסינוור מצד מערב, ליצור בידוד טרמי והגנה מפני צינת החוף, ולפתוח את הבית לנוף. אתגר נוסף היה לייצר מרחב פתוח רב שימושי, כזה שמאפשר פרטיות במצבים בהם המשפחה מתאספת והילדים הבוגרים מגיעים. חשוב היה לתכנן ברוח המקום והעיר, להקצות מקום נכבד ליצירות האמנות - וכל אלה בתקציב מצומצם ומוגבל.
העיצוב החדש שם דגש על חשיבה אקלימית, זרימה של אור, בריזה, נוף ויצירת מרחב. לצורך כך פורקה הדירה כליל. הקירות והתקרות הכפולות הוסרו, כל התשתיות הוחלפו ולמעשה נותרו בה רק הקורות והעמודים. על הדרך נוסף גם ממ"ד, ובשל הקרבה לים הותקנה מערכת חימום תת ריצפתית. החלונות הוחלפו בחלונות אלומיניום אטומים מזוגגים בזכוכית בידודית, ובנוסף הותקנו רפפות פנימיות ותריסים ליצירת בידוד תרמי.
בשונה מהתכנון המקורי שהיה אופייני לשנות ה-30, כיום חוצים את החלל המרכזי בדירה שני צירים שניצבים זה לזה. בהם שולבו מערכות המיזוג והאחסון, כך שהם מהווים קירות מכילים. הציר עליו תלוי ציור של שי אזולאי נותק מהקורות על ידי מחיצת זכוכית, וכך נשאר החלל חופשי ומקורי. התקרה, בגובה 3.5 מטר, נראית כמרחפת, ומאפשרת מעבר אור. בנוסף, התכנון הצירי אפשר חלוקה לשני אגפים המקנים את אותה פרטיות והרגשת המרחב, גם כשהילדים הבוגרים ובנות זוגן מגיעים לביקור.
דלת הכניסה נצבעה בצידה החיצוני בירוק ובצידה הפנימי בלבן, כך שכל פתיחת דלת מחדירה עוד פרץ של צבע לשלל הגוונים בבית. החללים הציבוריים מוקמו אל מול נוף הים המרהיב, ואילו חדרי השינה והרחצה מוקמו בחלק האחורי. בקירות הפנימיים נפתחו פתחים אנכיים המאפשרים זרימה של אוויר טבעי, אור ונוף אל החדרים האחוריים, כאשר כמעט מכל פינה רואים את הים.
קשת הצבעים נעה בין ירוקים-תכולים לכחול-ים, כאשר ארונות המטבח נצבעו בתכלת מעושן, ומעליהם משטח שיש קררה ומדף ארוך עם אוסף של כלים צבעוניים משנות ה-50. שולחן האוכל משנות ה-20 היה שייך לסבתא, והכיסאות נצבעו בצבעים שונים. מעל מכתבה שיוצרה בשנות ה-50 נתלה ציור של דני טבק.
בפינת הישיבה הונח שזלונג משנות ה-30 לצד ספה מרופדת משנות ה-50, זוג כורסאות בסגול, ספת Togo אפורה ומנורה כתומה משוק הפשפשים. במקום טלוויזיה הותקן בתקרה מקרן המקרין בשעות הערב על מסך גלילה. אותו מסך משמש גם כווילון לדלת היציאה למרפסת.
החלוקה החדשה והרחבת הפתחים אפשרה כניסת אור מדרום, שהיה חסום בתחילה, ומשב בריזה נהדרת בכל שעות היום ממערב וצפון, שחוסך בעלויות חשמל ומיזוג. האור משתנה במשך שעות היום ומשנה את הגוונים בחלל. בשקיעה, השמש האדומה והדקלים משתקפים במחיצות הזכוכית. על קיר הסלון מעל הספה האדומה נתלה ציור של גיל שני, לצידו עבודה של רפי לביא ומימין עבודה של גל וינשטיין ושתי עבודות של דוד עדיקה.
במבואה ניצב שולחן משנות ה-50, ששולב בתוך ספרייה מודרנית. הספרייה תוכננה בהזמנה ממדפי עץ ומוטות פליז שנמתחים מרצפה לתקרה. פתיחת המעבר אפשרה את סיפוח החדר האחורי לחלל הציבורי. הדלתות הישנות הותאמו לתכנון, שופצו ונצבעו בלבן, ושובצו בזכוכית ישנה משנות ה-50
חדר השינה מופרד מהחלל המרכזי באמצעות דלת מתקפלת מיוחדת שנפתחת כלפי פנים, ובכך אינה יוצרת בזבוז של מקום ומאפשרת את מראה הנוף גם ממערב. חדר הרחצה, שהדלת אליו הותקנה על מסילת הזזה, נשקף משני צדי ארון בגדים, ואילו במראה הגדולה משתקפים העצים ובתי השכונה. ממול על הקיר נתלה ציור של יורם קופרמינץ, "אוהב אותך".
כל חדרי הרחצה חופו בפסיפס צבעוני והם מכילים חלונות גדולים לכיוון מזרח המחדירים את אור הבוקר, ואילו ניתוקי הזכוכית מחדירים אור דרומי.
ההחלטה על ריצוף לוותה בהתלבטות רבות בין ריצוף אבן או עץ, לבין התחושה שמעניק ריצוף הטראצו - חם, פשוט לא מתיימר, מעין גינה ירוקה. ריצפת הטראצו הירוקה שנבחרה הוזמנה על פי דוגמה, שנלקחה מן הרצפה המקורית משנות ה-30, ועברה חריצה וליטוש להשגת מראה אחיד. גם במרפסות הצרות המקיפות את הבניין רוצפו באותם אריחים, ונשתלו בהן שלל עציצי גרניום צבעוני.
דירה תל אביבית שעוצבה בהשראת הים
מעל כולם: פנטהאוז מושלם בגבעתיים
לפורטל העיצוב מבית מגזין בניין ודיור
