דירה עורפית החולשת על 123 מ"ר בקומה השנייה בבניין משותף בתוכנית ל' בתל אביב נרכשה לפני כמה שנים, ויועדה להריסה ושיפוץ מהיסוד. כשהגיעה זמנה, פנתה בעלת הדירה אל האדריכלית ומעצבת הפנים ענת בר בכדי שתהפוך אותה לבית עבורה, עבור בתה בגיל אחרי צבא ובעבור הנכד הטרי, לו היא ביקשה להכין מקום המיועד לאירוחו. הדירה החדשה כוללת חדר אורחים, שני חדרי שינה, לבעלת הבית ולבתה, וחדר עבודה המשמש גם הוא כחדר אורחים.
"את הדירה עיצבתי כלופט", אומרת בר על עבודת התכנון לשיפוץ, שארך כחמישה חודשים, "אין בה מסדרונות, מלבד המבואה שבכניסה לבית. הבית צופה לנוף ירוק שאפשר לראות דרך הוויטרינה הגדולה שבחדר האורחים, שתוכננה להוות מסגרת לתמונה הירוקה הנשקפת ממנה. הווילונות הלבנים מגינים על הריהוט מפני השמש, מעניקים תחושת חמימות, וכאשר הם פתוחים, הם משמשים גם הם כמסגרת יפה לצמחייה. יש פתח גם למערב. אמנם לא רואים את הים, אבל יש זרימה של אוויר וגם אנרגיות, ורציתי לשמור עליהן ולא לכלוא את הבית במסדרון צר".
כדי להעניק פרטיות ובכל זאת ליצור הפרדה בין האגף הציבורי לאגף הפרטי, הציבה בר דלתות הזזה כהמשך טבעי של קיר המטבח. כשהדלתות סגורות, הן מסתירות את כל הפונקציות שמאחוריהן. כשהן פתוחות, נשמרת תחושת המרחב. לתחושה זו מסייע פרקט העץ בגוון טבעי, המחפה את רצפת כל הבית, מלבד הסלון והמטבח שמחופים בדמוי בטון. לדברי בר, "הפרקט זורם בדירה כמו שבילים, והוא מגדיר את משבצת האבן".
חדרה של הבת ממוקם בכניסה לדירה. יש בו חדר רחצה המשמשים גם כשירותי אורחים, שהכניסה אליהם נפרדת, מהסלון. בר שמרה על הלוק המקורי החשוך של השירותים לפני השיפוץ: "זרמתי עם המראה הזה, ומה שנתן דווקא תחושה מסתורית". חדר השינה של האם נמצא בצדו השני של הבית, וכך זוכות שתי הדיירות לפרטיות מוחלטת גם כששתיהן בבית. לחדר השינה אמבטיה פנימית צמודה עם דלתות הזזה מזכוכית, שנותנות תחושה של מרחב ויוקרה. את הרצפה מחפים אריחים גדולים ואת הקיר מחפה לוח גרניט פורצלן במראה שיש אייקס, בגודל מטר וחצי על שלושה מטרים למראה יוקרתי ובעל עוצמה. בר נאלצה להתמודד עם אילוץ בצורת עמוד תומך ש"הזדקר" בחדר, והפכה אותו לנישה מוארת. לחיפוי הקיר שמאחורי ראש המיטה נעשה שימוש באותו פרקט שכיסה את הרצפה כשהתאורה היא היקפית נסתרת.
בחדר העבודה, הממשיך את הסלון גם הוא, עיצבה בר ספרייה, שחוזרת על עצמה בכל חדר בצורה דומה אך בחומרים שונים. בסלון למשל משולבת בה תאורה נסתרת וקוביות סגורות לאחסון.
בלב הדירה נמצא המטבח (רגבה). הרצפה והקיר בו מחופים אריחי אבן גדולים דמויי בטון. המטבח מופרד מהסלון בחלקו על ידי קיר-עמוד תומך גדול שהיה אתגר אדריכלי. "העמוד ניצב באמצע הסלון", אומרת בר, "והפתרון הטבעי היה לתלות עליו טלוויזיה הפונה לספות".
מאחורי הספה יש מראה גדולה לתחושת מרחב, ומשני צדיה הספריות המעוצבות בחוסר סימטריה. לדברי בר, הן אורזות את הספה, ומוסיפות אלמנט פלסטי תלת ממדי. בכל הנוגע לחומרים ולצבעים, שאפה בר להגיע להרמוניה ואיזון - כך לדוגמה בגוני הבטון ברצפה ובקירות, בפשתן בצבע חקי בספות, בניסיון לתת ברק אך לא לחנוק את החלל בכלל באמצעות שקיפות של זכוכית שולחן פינת האוכל או רגלי הניקל של שולחן הסלון, ובתאורה הלא ישירה ("איפה שרק אפשר, עדיף", אומרת בר) - בספרייה, בתאורת הווילון, מתחת לארונות האמבטיה, על גב המיטה. נגיעות הצבע והייחודיות ניתנו למשל בכיסא המטבח הצהוב המאיר והמשעשע את העין הנמשכת אליו, ובסטיילינג הסגול שבסלון, שמרים את ההרמוניה הרגועה, ובאלמנטים עיצוביים כגון גוף התאורה הייחודי שבסלון - דמוי מטריית תאורה המשמשת צלמים, שלפני הכל הוא פסל מרשים.
