פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      14 אלף אנשים בבניין אחד: החיים בהונג קונג

      למקרה שקצתם בבניין שבו אתם גרים הכולל 20 שכנים משותפים- תתעודדו! בהונג קונג מתמודדים עם אלפי שכנים בבניין. לפחות זה נראה יפה מבעד לעדשה של הצלם האמריקאי ג'ייסון לנגלי

      בנייני מדורים צפופים בהונג קונג (צילום מסך , ג'ייסון לנגלי, דיילי מייל)
      נראה כמו לגו צבעוני - בנייני מגורים בהונג קונג (צילום: ג'ייסון לנגלי - צילום מסך דיילי מייל)

      קו הרקיע המרשים של הונג קונג עמוס גורדי שחקים. כל בניין כאילו מנסה "לעקוף" את זה הסמוך אליו בגובהו, וצפיפותם של המבנים יוצרת מופע אורות מרהיב בלילות. ככה זה באחד המקומות המאוכלסים והצפופים ביותר בעולם, שבשטחו הקטן יחסית צריך להכיל כשבעה מיליון תושבים. כמה צפוף אתם שואלים? לצורך השוואה, בישראל ישנם כ-354 תושבים לקמ"ר בעוד שבהונג קונג, מקום הרביעי בעולם בצפיפות אוכלוסין, עומד המספר על כ-6,442 (חובבי התרשימים ביניכם ייהנו מגרף הצפיפות המעוצב שהראנו לכם בתחילת השנה כאן)

      אחרי שתחלפו על קו הרקיע ותנחתו על הקרקע, היזהרו שלא להסתכל מהר מדיי למעלה שמא תחטפו סחרחורת. לנגד עיניכם וברחבי הונג קונג תגלו את הפתרון לבעיית הצפיפות המדוברת - בנייני ענק המפוזרים בכל העיר שיכולים להכיל עשרות אלפי דיירים. את התיעוד המרתק האחרון של התופעה האדריכלית המרשימה הזו מספק צלם התיירות האמריקני ג'ייסון לנגלי, שלא יכול היה להתעלם מהפלא: ערים קטנות בתוך בלוקים של בנייני ענק בפלטת צבעים מהפנטת, המסוגלת ליצור אשליות אופטיות.

      בבלוק הוותיק ביותר מסוגו בהונג קונג, "שאק קיפ מי", יש 7,363 דירות והוא ביתם של כ-14 אלף איש. זהו גם הבלוק שתועד הכי הרבה על ידי לנגלי ותוכלו לזהות אותו על פי מרפסות הדירות, הצבועות בצהוב, אדום, כחול ואפור. לעומת זאת, קיימים בלוקים יוקרתיים יותר, דוגמת "טסנוג קאן או" המרשים בו יש ארבעים קומות. "כל מבנה שכזה מתפקד כסוג של "עיר קטנה בתוך עיר, המכילה בתוכה חנויות, מסעדות, מכוני כושר, משרדי רופאים ובתי ספר", סיפר לנגלי לגליילי מייל. "בכמה בניינים שכאלה יש אפילו משרדי דואר ותחנות מטרו".

      בנייני מדורים צפופים בהונג קונג (צילום מסך , ג'ייסון לנגלי, דיילי מייל)
      פסיפס צבעוני מרהיב (צילום: ג'ייסון לנגלי - צילום מסך דיילי מייל)

      ערים קטנות של צבע

      לנגלי בן ה-30 מניו אורלינס מטייל רבות עם המצלמה ברחבי העולם. הוא ראה ותיעד את נופיהן של ערי אירופה ואף גר לתקופות מסוימות בצרפת, ספרד והולנד. הוא גם טייל באפריקה, בקריביים, במקסיקו וברחבי ארה"ב, אך נראה כי טיולו האחרון בהונג קונג הותיר עליו רושם מיוחד. "הבניינים הללו בהונג קונג הגדירו את הנוף האורבני של העיר", אמר לנגלי. "הדירות מכוסות במגוון רחב של סגנונות אדריכליים אך לכולם מטרה אחת משותפת - לספק מקום מגורים לכמה שיותר אנשים, ככל שניתן, במרחב עירוני קטן וצפוף", כשהבלוק הגדול ביותר יכול להכיל עד 36 אלף איש.

      הפסיפס הצבעוני שיוצרים המבנים הוא שהפנט את לנגלי ומשך אותו לצלם את התופעה. "האפקט הצבעוני ב'שאק קיפ מי' מרשים מאוד. אפילו ממרחק של כמה בניינים משם הוא בולט", אמר לנגלי, "חלק מהצבעים יכולים להיות מאוד מסודרים - צבעים או דפוסים שחוזרים על 'בנייני ערים' שלמים - ואילו אחרים נראים אקראיים לכאורה". הוא העריך כי כל בלוק בחר לעצמו פלטת צבעים, אך גם שכל דייר יכול היה לבחור לעצמו באיזה צבע ייצבע הקיר מחוץ לדירתו. ברחבות של בבניינים ישנם גם בין היתר מגרשי כדורסל צבעוניים אף דקלים שמעטרים את הכניסה.

      במבנים רבים, הוא מספר, נראה כי יש מאות חלונות זהים, אך ממבט קרוב יותר ניתן להבחין בפרטים קטנים שהם עדות לכך כי יש חיים ואנשים בבניינים הללו: "אם מסתכלים מקרוב, אפשר לראות כביסה תלויה מחלק מהחלונות או אפילו עציץ במרפסת". הוא אף ציין כי התקשה במשימתו לתעד את הפלא כי "כל הדירות כל כך מהפנטות, הן אפילו גורמות לסחרחורת. הגודל של הבניינים הוא פשוט מדהים. הם כל כך גדולים וקשה לתפוס את הכל בתמונות". לנגלי עצמו לא נכנס לבניינים שנתנו משמעות חדשה למונח "צפיפות אוכלוסין", ולכן לא זכינו להצצה לתוך המרחב הפנימי של הבלוקים הללו. אנחנו יכולים רק לתהות אודות המדרגות המסחררות שמובילות מעלה-מעלה, על יחסי השכנות עם ואיך מתפקד שם ועד הבית.

      התמונות המרהיבות הללו עומדות בניגוד לטיב חייהם של דיירי הבלוקים, שמשתכנים בהם כשליש מהתושבים החלשים יותר בהונג קונג. כן, גם בעיר כזו, עם כלכלה מהשגשגות בעולם, יש עשירון תחתון. לפני כשנתיים ארגון חברתי בהונג קונג בשם Soco סקר את המצוקה הקשה של עניי העיר שמספרם הולך וגדל כך שהם נאלצים לחיות בדירות כה קטנות, שגודלן כמעט בלתי נתפס. במחוזות מסוימים בעיר משפחות, קשישים ומובטלים נדחסו לדירות שבחלק מהמקרים לא היו גדולות מתא שירותים. מחירי השכירות הגבוהים לצד מצוקת הדיור בעיר יוצרים תמונה הרבה פחות פסטורלית.