זה סופו של פיל לבן

את יריית הפתיחה של אולימפיאדת 2020 בחרה לתת יפן דווקא באדריכלית המובילה בעולם. יותר משנתיים לאחר שנבחרה, (ויש שיאמרו שנתיים מאוחר מדי), בוטלה בניית האצטדיון האולימפי בעיצובה של זאהה חדיד בטוקיו. ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הודיע השבוע כי הוא עוצר את תכנית בניית האצטדיון שהיה אמור להיפתח לרגל המשחקים האולימפיים ב-2020 ולהכיל כ-80 אלף מושבים, בשל העלויות המאמירות הדרושות להשלמתו. ההחלטה הדרמטית בבחינת בלתי נתפסת, בעיקר בשל העובדה שעיצובה של חדיד היה גורם חשוב שסייע ליפן לנצח את איסטנבול ומדריד בדרך לקבלת הזכות לארח את המשחקים האולימפיים ב-2020.

האצטדיון של חדיד תוכנן להיבנות בסמוך לגנים של מקדש מייג'י - במקומו של האצטדיון האולימפי הלאומי שהוקם בשנת 1964. על פי התכנית של חדיד, הפרויקט אמור היה להשתרע על פני הפארק בסגנונה הייחודי. הפעם הוא מבוסס על "גידים" לבנים וקשתות רחבות המגיעות לגובה 70 מ'. האדריכלית, ילידת עיראק, חיה ועובדת בלונדון סיפרה בעבר כי התכנית האמורה הנה תוצאה של "שלושה עשורים של מחקר אודות האדריכלות והאורבניזם היפני" והבטיחה, כי המבנה החדש יהפוך למרכיב בלתי נפרד מהמרקם העירוני של טוקיו ויתחבר עם הנוף סביבו.

על פי התכנית, באצטדיון היו אמורים להקים אזורי הושבה מתכווננים שילכו ויתקרבו למגרש במשחקי כדורגל ורוגבי, כך שהוא יתאים למגוון סוגי ספורט ואירוע תרבות. בפסגתו, תוכנן גג נפתח, המאפשר כניסת אוויר צח. "העיצוב הדינמי והעתידני משקף את המסר שיפן רוצה להעביר ליתר העולם", אמרה חדיד לאחר הצגת התכנית בהודעה רשמית שמסרה לעיתונות. "אני מאמינה שהאצטדיון הזה יהפוך למקדש לעולם הספורט במאה השנים הבאות".

על אף ההבטחות של חדיד, נראה כי זה לא היה מספיק לממשלת יפן, שלא עמדה בגל הביקורת שהופנה כלפיה חודשים ספורים בלבד לפני שהבנייה החלה. התכנון הגרנדיוזי של האצטדיון זיכה אותו בתואר המפוקפק "האצטדיון היקר ביותר בעולם" בתקציב של 2 מיליארד דולר, כמעט כפול מהתקציב המתוכנן המקורי. לאורך השבועות שקדמו להחלטה להקפיא את הפרויקט, עמדתו של אבה ושל גורמים רשמיים בממשלה הייתה כי הם עומדים לצד העיצוב המקורי של האדריכלית עטורת הפרסים, על אף שזכה כבר לכינויי גנאי כמו "קסדת אופניים עצומה", "צב" ו"מושב אסלה". אך הלחץ הציבורי עשה את שלו.

"החלטנו לחזור להתחלה בתכנית להקמת אצטדיון למשחקים הפאראלימפיים ולהתחיל מאפס. העלויות התנפחו יותר מדי", אמר השבוע אבה לעיתונאים לאחר פגישה עם יו"ר וועדת "טוקיו 2020", יושירו מורי. אבה הורה כי שרי הספורט והאולימפיאדה יערכו בהקדם לבחירת אצטדיון חלופי. מרכז חדש נפתח להקמתו של אצטדיון אחר, החלטה דרמטית נוספת שתותיר את אליפות העולם ברוגבי (שאמורה להתקיים לראשונה באסיה ב-2019) ללא אצטדיון מרכזי.

"האזנתי לקול העם והאתלטים בחודש האחרון על האפשרות לבחון מחדש את ההחלטה. אנחנו נצמצם את ההוצאה ככל שנוכל ונבנה (אצטדיון, י.ח) אחד שיהיה הטוב ביותר והריאלי ביותר", הוסיף אבה. וועדת "טוקיו 2020" מסרה שהיא מכבדת את החלטתו של אבה וכי היא תעבוד לצד הממשלה כדי להבטיח שלא ייגרם נזק נוסף לאירוע הספורט הבינלאומי.

סופם של הפילים הלבנים?

חדיד, שעיצבה אצטדיון דומה לזה בטוקיו ושנוי לא פחות במחלוקת למשחקי הגביע העולמי שיתקיימו בקטאר ב-2022, זכתה במכרז לבניית האצטדיון בטוקיו ב-2012 ומאז, עמדה בפני קיתונות של ביקורת בשל עיצובו. האדריכלית, כצפוי ממנה, לא קיבלה את ההחלטה הדרמטית להקפיא את הפרויקט בשלוות נפש. לאחר הודעתו של אבה, הפנה משרדה של חדיד את האשמה לעליית מחירי הבנייה בטוקיו ולדד-ליין צפוף. "העלייה במחיר לא נבעה, כפי שנטען בדיווחים האחרונים, בשל העיצוב המשתמש בחומרים וטכניקות סטנדרטיות העומדות ביכולתם של הקבלנים היפנים ועומדים בתקציב של מועצת הספורט של יפן", מסר ג'ים האוורין, מנהל פרויקטים במשרד האדריכלים של חדיד לסוכנות AP. "האתגר האמיתי בבניית האצטדיון היה להסכים על עלות מתקבלת על הדעת של הבנייה, על רקע העלייה החדה בעלויות הבנייה והדד-ליין שנקבע".

אין זו הפעם הראשונה שפרויקט של חדיד הופך לשיחת היום במדינה בשל עלות בלתי נתפסת. ההחלטה האחרונה של ממשלת טוקיו מזכירה את המחלוקת סביב מרכז ספורט המים של חדיד בלונדון, שעלותו שילשה את עצמה בשל העיצוב השאפתני וכמה אלמנטים מתוכו היו צריכים להצטמצם. נראה שממשלת טוקיו הבינה כי בדומה לאצטדיונים אולימפיים רבים בעבר, גם האצטדיון הזה עלול להפוך לפיל לבן בעלות של מיליארדים. שימוש נדיר נעשה, למשל, באצטדיון הלאומי בבייג'ינג המכונה "קן הציפור" והאצטדיונים שנבנו ב-2004 באתונה הפכו לאות קלון וסמל להידרדרות במדינה.

למרות הבטחתה של חדיד כי האצטדיון "הוא הרבה יותר ממתקן ספורט", אישור הקמתו היה בניגוד לתכנית הרפורמה "האג'נדה האולימפית 2020" של הוועדה האולימפית הבינלאומית. התכנית ביקשה להפוך את האירוע הבינלאומי לזול יותר עבור המדינות המארחות ולהבטיח שימוש ארוך טווח במתקנים שמוקמים לרגל האולימפיאדה כדי להימנע מהקמת "פילים לבנים" נוספים שייוותרו חסרי שימוש בתום המשחקים. בוועדה קיבלו בברכה את החלטתו של אבה ואמרו כי הם יבחנו "תכניות ועיצובים אלטרנטיביים לאצטדיון ברמה הגבוהה ביותר עבור האתלטים והצופים", כך בהצהרה רשמית מטעם ראש הוועדה ג'ון קואטס.

רבים מעמיתיה של חדיד לא הסכימו עם חזונה לאצטדיון וביקורת רבה נרשמה גם בקרב מעצבים ואדריכלים מובילים. אחד מהם, ארטה איסוזקי היפני, תיאר את עיצוב האצטדיון כ"צב הממתין שיפן תשקע כדי שהוא יוכל לשחות משם". האדריכל זוכה פרס פריצקר בן ה-86, פומיהיקו מאקי, ארגן סימפוזיון במחאה על התכנית של חדיד. אל מאקי הצטרפו אדריכלים יפנים מובילים כמו טויו איטו, קנגו קומה וסו פוג'ימוטו ועצומה הקוראת למחיקתו של הפרויקט הושקה. "זה פשוט מגוחך", אמר אז מאקי למדיות מקומיות. "אנחנו מרימים את קולנו אבל לא מקשיבים לנו. אנחנו לא בחברה בה קולות האזרח נשמעים". האדריכלים מחו גם על העובדה כי תכניתה של חדיד אף הפרה את הגבלת הגובה המקובלת באזור של 15 מ' בלבד.

חדיד, כהרגלה, לא נשארה חייבת ואמרה בשנה שעבר למגזין העיצוב "דיזין" כי היא חושבת שזה "מביך עבורם". "רבים מהם היו חברים שלי, אפילו כאלה כמו טויו איטו שתמכתי בו בעבר ועבדתי איתו על פרויקט בלונדון. אני מכירה אותו זמן רב", סיפרה חדיד. "אני מבינה שזו העיר שלהם. אבל הם צבועים כי אם הם נגד הרעיון של בניית אצטדיון באתר הזה, אני לא חושבת שהם היו צריכים להיכנס לתחרות עליו. העובדה שהם הפסידו זו הבעיה שלהם".

אל תדאגו לחדיד, לחברת האדריכלים שלה לא חסרה עבודה. כעת נותר רק לתהות מי האדריכל האמיץ שייקח על עצמו לעצב ולהקים את הפרויקט השאפתני וישלים אותו תוך 5 שנים, בדיוק בזמן ליריית הפתיחה של המשחקים האולימפיים.