תמיד חשבתי שלטבעונים יש נטייה להרס עצמי: לוותר על סטייק עסיסי, גלידת שמנת, פיצה או כבד אווז, נראה לי כמו העינוי האולטימטיבי. לא ראיתי בבחירות הקולינריות שלי מעשה זדוני כנגד בעלי החיים, והתענגתי על כל ביס מהשניצל. גם כשטבעונים קראו לי "רוצחת", המשכתי להתענג על בשר כבש בזמן שהם שתו חלב סויה. למי אכפת? חשבתי לעצמי. חיים פעם אחת, אז כדאי שהחיים האלו יהיו מלאים באוכל טעים ולא בתחליפי גבינה.
כמה חשוב לשמור על היגיינה בזמן הבישול?
אלא שלאחרונה משהו השתנה בי. אחרי שאמצתי את הכלב שלי, פתאום היה לי אכפת יותר ממה שעובר על שאר החיות בשרשרת המזון. לאט לאט צמצמתי את צריכת הבשר שלי ביחד עם בן זוגי, ולהפתעתי, הרגשתי טוב יותר מאי פעם. אמא שלי כמובן קדחה לי בראש על כך שחסר לי ברזל, אבל בדיקות הדם שלי הוכיחו חד משמעית- צמחונות בריאה לי.
ובכל זאת, המצפון לא הפסיק לנקר בי על כך שאני ממשיכה לאכול גבינות. הנחתי שהפרות סבלו כדי שאני אוכל לשפוך חלב על הקורנפלקס, אבל רק כשחזיתי בסרט דוקומנטרי על תעשיית החלב ועל הקורבנות שלו, הבנתי עד כמה. אחרי מחשבות רבות החלטתי שהגיע הזמן לשינוי. מהיום אני (וגם רועי שהולך אחריי תמיד כצאן לטבח) הופכת להיות טבעונית.
ממש כמו שבשר אסאדו הוא מנת הדגל של הארגנטינאים, כך הקינואה היא מנת הדגל של הטבעונים. על אף שהעדפתי לאכול חצץ, לקינואה יש ערך תזונתי גבוה והיא עשירה בחלבון. וכדי שלא אתעלף בארוחות שישי מול האמא הפולנייה שלי, ידעתי שאני חייבת לאכול כמה שיותר קינואה.
אז נגשתי למשימה- רכשתי קינואה מהסופר, ועל אף שהזרעים נראו לי כמו חול, החלטתי אותם לאכול. שפכתי כוס קינואה לתוך מסננת, שטפתי אותה, הכנסתי לסיר עם מים רותחים, הדלקתי את הגז וחיכיתי. לא הייתי בטוחה כמה זמן לחכות, אבל הימרתי ש-25 דקות יהפכו את הקינואה למשהו אכיל. בזמן שהיא התבשלה לה, ניקיתי קצת את הבית. כשסיימתי לטאטא את הרצפה הרחתי משהו שרוף. "הקינואה!" בן זוגי שישב בסלון קרא בבהלה ואני רצתי מהר למטבח. פתחתי את הסיר ונחרדתי לגלות שהוא הפך לשחור. הריח דבק בכל הבית והרגשתי כאילו טבעתי בתוך מאפרה.
מיהרתי להעניק לסיר עזרה ראשונה: שפכתי לתוכו כף של אבקת כביסה, מילאתי אותו במים והרתחתי אותם למשך 10 דקות. לאחר מכן שפכתי את המים וניקיתי את הסיר עם סבון לשטיפת כלים. לשמחתי הסיר קיבל את צבעו המקורי חזרה, אבל אני העזר כנגדי עדיין היינו רעבים. הבטנו בקינואה השחורה שעמדה לה בפח האשפה, והסתכלנו אחד על השנייה. "שנזמין פיצה?" הוא שאל אותי. זה היה כל כך מפתה, אבל אחרי שניקיתי את הבית רציתי גם מצפון נקי. "למה שלא נכין פיצה טבעונית?" הצעתי. הוא הסכים והתוצאה, תתפלאו, הייתה טעימה ובעיקר ידידותית לסביבה.
לכל הטורי הניקיון של אניטה