שולה זקן אמנם בילתה שישה חודשים ו-11 ימים מאחורי הסורגים, אבל מהר מאוד היא חוזרת לפן, לליפסטיק ולעקבים עם ג'וב חדש וזוהר. אז אחרי הלבנת הון, המעטפות ופרשת הולילנד שזעזעה את המדינה - זקן זוכה בפרס הגדול. אם תרצו, יש תמורה בעד השחיתות בישראל. יד ימינו של אהוד אולמרט מנערת באלגנטיות את האבק ממדי האסירה ומתפנה לקדם מותג רהיטים חדש המבוסס על מחירים מוזלים.
מדובר בקמפיין "היתולי" שמתייחס למצבה האישי של זקן והיחסים בינה לבין בנה נדב. היתולי? ככל הנראה מי שהגה את הרעיון ההיתולי הזה ממשרד פרסום יהושע\ TBWA היה שרוי בקומה בשנים האחרונות. אחרת, איך נוכל להסביר לעצמנו - שלא לדבר על להסביר לילדינו - כיצד עבריין מורשע במדינה הופך להיות מוביל דעת קהל וגיבור תרבות? המציאות העגומה והמזעזעת לא פחות מהעבירות החמורות של הפרזנטורית החדשה מוכיחה לנו פעם אחר פעם שבישראל 2015 לא חייבים לחיות בבית מוקף במצלמות או להיזרק על אי בודד עם קוקוסים, כדי לככב בפרסומות ולגרוף כמה אלפי שקלים. מספיק לעבור בכלא נווה תרצה. כי בזמן שהכוכבים החדשים מלבינים כספים, החברה הישראלית מלבינה פושעים.
אל תתנו לרעש האקטואלי שסובב את זקן להטעות אתכם. לא מדובר בעבריינית מורשעת ראשונה שהחברה הישראלית מהללת ומקדמת. היא ממש לא הראשונה ובטח לא האחרונה. היא רק ממשיכה תופעה סוציאלית חולה. כל כך חולה שעלולה להביא אותנו למצב סופני. את תפקיד "הפרזנטור" בעולם המוסיקה לוקח "המלך"- זוהר ארגוב, שהורשע באונס וריצה שלוש שנות מאסר מהן שנה בפועל. מה שמכעיס בכל הסיפור הזה הוא שרבים העדיפו פשוט להתעלם מהפשע הנתעב, לפמפם את המוסיקה שלו בכל מקום ויתרה מזו לדרוש רחוב שיקרא על שמו.
בפוליטיקה? אריה מכלוף דרעי מנצח את כל המצקצקים ומוביל את מפלגת ש"ס אחרי שנתיים מאסר בפועל מתוך שלוש, בתוספת אות קלון. דרעי זכה בתואר ה"מכובד" לאחר שהורשע בלקיחת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים. אלא שבחברה החולה שלנו, זה ממש לא מונע ממנו לחזור לתפקיד נבחר ציבור. גם בעולם הבידור והטלוויזיה החולה הרעה נוכחת: תכנית הריאליטי "הכפר" עלתה בערוץ 10 ב-2013 בכיכובו של דוד דגמי, עבריין מורשע שתקף מינית נערה בת 13. ובל נשכח כמובן את האופנובנק רוני לייבוביץ שהוביל בשנה שעברה קמפיין לחברת אופנועים (למזלנו הקמפיין נפסל על ידי הרשות השנייה). לא ברור אם שולה זקן תזכה ביחס דומה מצד הרשות, אך אם בחברה מצליחים להוריד פרסומות סקסיסטיות מהאוויר יש עדיין תקווה שגם זו של הפושעת תרד עוד בטרם תעלה.
אז מה באמת חשבו לעצמם אנשי הקריאייטיב במשרד הפרסום? שזקן תגרום לנו להתאהב במותג החדש? היא זו שתשפיע על דעתנו? שסיפור חייה המוצג בקמפיין יעורר לנו את בלוטות האמפתיה והרגישות? או אולי היא שתגרום לנו לפתוח את הארנק ולהתחדש בספת שזלונג צבעונית? אחרי הכל, לפרזנטורית יש הבנה מעמיקה במזומנים. ובכן, כל התשובות נכונות. למה? כי המושכים בחוטים - לרבות בעלי המותג - זיהו שהציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם. ותודו שהרבה יותר נוח לשלם כשמדובר במחירים זולים.
את מהלך הקמפיין של זקן אפשר להגדיר כמיתוג קיצוני מהסוג החדש. זה שנכנס אט אט לז'רגון המונחים של ההצלחה בארץ. כי אם זה עובד בבית הנבחרים, אין סיבה שזה לא יעבוד במקומות אחרים. מיותר לציין שזקן איננה מייצגת את ערכי המותג שמתיימר לפנות לפלח שוק צעיר ומרושש. מותג הרהיטים הזה איננו מוכר לאיש עדיין - וכדי לייצר סביבו עניין בים חנויות ומותגי העיצוב שיש בישראל עליו להטיל פצצה. ואכן, חתיכת פצצה הפילו עלינו אתמול. עכשיו כולם מכירים אותו, עוד לפני שראינו את הסרטון. יותר מכך: אף אחד לא יודע באיזה סגנון עיצובי מדובר ובאילו מחירים הוא נמכר. זה באמת חשוב? המסר עבר. החברה שלנו וערכיה צוללים עמוק למי התהום העכורים וכדי להוציא אותם משם יזדקקו לקמפיין מסעיר בליהוק של פרזנטור הרבה יותר נתעב ומושחת.