"מתי כבר תביאי לנו נכד?" זה המשפט הראשון שאמא שלי תמיד אומרת כשאני מגיעה לביקור. לא "שלום", לא "ערב טוב", לא "מה שלומך"-כבר כשאני עומדת בפתח הדלת, היא לוחצת עליי לעשות את מצוות פרו ורבו. אלא שאני מעוניינת לבצע את מצוות לישון עד מאוחר בשבתות, ויש לי תחושה שתינוק עלול להפריע לי לקיים אותה. שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת תינוקות. הם חמודים, מקסימים וגורפים הרבה לייקים. אבל כרגע אני מעדיפה להמשיך לצפות בהם באינסטגרם מאשר להחליף חיתולים. ובכל מקרה יש לי כבר תינוק מגודל. הבן זוג שלי. אמנם הוא מעדיף לצפות בקלאסיקו ולא ביובל המבולבל, אבל הוא לגמרי יצור חסר אונים שזקוק להשגחתי המלאה.
בניגוד אליי, ענת חברתי הטובה תמיד הרגישה שהייעוד שלה בחיים הוא להיות אמא. לפני שלושה חודשים היא הולידה את בר וכבר היא מתכננת להכנס שוב להריון. "את לא יכולה לתאר לעצמך איזו תחושה מדהימה זאת. את תביני רק כשתהיי אמא" היא אמרה לי בחיוך כשהגעתי לבקר אותה בביתה לפני שבוע. ענת אולי הרגישה מדהים, אבל הבית שלה היה רחוק מלהיות כזה. מיד כשנכנסתי לסלון, ניסיתי לפלס לי דרך בין כל הצעצועים שהיו פזורים על הרצפה. דרכתי בטעות על דובי ורדרד והוא השמיע בקולי קולות מנגינה עליזה שיכלה להיות להיט ענק באירווזיון. ערימה של כלים מלוכלכים הקיפה את הכיור, ורסק העגבניות שנשפך לכל עבר הזכיר סצנות אלימות מ"משחקי הכס". ניסיתי לעכל את המראות הקשים, ושאלתי את ענת איפה התינוק. "הוא בתוך האוניברסיטה". תהיתי לעצמי האם ענת הביאה לעולם ילד גאון שכבר בגיל שלושה חודשים עושה תואר, אבל היא הצביעה לעבר "האוניברסיטה". על משטח מרופד, ומתחת לצעצועים בצורות חיות, שכב לו על הבטן בר שנראה כמו מלאך קטן. "הוא כזה מתוק!" התמוגגתי ולטפתי בעדינות את פני הפורצלן שלו. הוא שלח אליי חיוך נטול שיניים וידעתי שאם הוא היה יכול לדבר, הוא היה אומר: "אמא, תנקי את הבית!".
מעבר לכך שאני חולת ניקיון ולצפות בלכלוך זה מבחינתי אסון, ידעתי שהיגיינה חשובה מאוד לבריאות התינוק. לכן, בקשתי מענת שתיתן לי לנקות קצת. בזמן שהיא שחקה עם בר, אני עשיתי כלים, טאטאתי אבק וניקיתי עם סמרטוט לח את הקירות, האזורים שבהם התינוק מטנף עם ידיו הקטנטנות. אספתי את הצעצועים לתוך ארגז ועשיתי ספונג'ה. מכיוון שידעתי כי חומרי הניקיון הכימיקלים מסוכנים לתינוק, השתמשתי בחומרי ניקוי טבעיים-חומץ, סודה ולימון, והרצפה הייתה נקייה ומבריקה. הבטתי בבית. הוא היה מסודר ומצוחצח למשעי. בר בטח ישמח.
"ענת! סיימתי!" הכרזתי בשמחה ונכנסתי לחדר השינה של בר. "אם את צריכה עזרה עם הנקיונות אל תהססי לקרוא לי כי
" התחלתי לומר אלא שאז קלטתי שענת נרדמה. היא ישבה על הכורסה שבחדר מחבקת את בר שנרדם גם הוא. כיסיתי את שניהם בשמיכה ונשקתי אותם. ביננו, בר הוא בר מזל. כשיש לו אמא כזאת, זה לא כל כך נורא אם הבית קצת מלוכלך.
לכל הטורים של אניטה קאלק