כשהייתי קטנה לא אהבתי את ל"ג בעומר. למעשה, זה היה החג השנוא עליי. אולי זה בגלל העשן של המדורה שגורם לשיער להסריח יותר מבואש, אולי כי אני מרחמת על העצים שבשבילם ל"ג בעומר זה יום השואה, ואולי סתם כי אני אלרגית למרשמלו. גם עכשיו, כשאני כמעט בת 30, ל"ג בעומר זהו חג שרוף מבחינתי. אם תשאלו אותי, אני מעדיפה בחג הזה לעשות דברים יותר לוהטים.
אלא שהשנה בן זוגי התחנן שנדליק מדורה. "נו, אל תהיי כבדה. נשב בחוף ונתחבק מול האש. יהיה רומנטי. רק שנינו, בלי חברים מציקים ומשפחה מעיקה". אחרי מחשבה רבה הסכמתי, אבל בתנאי אחד- שיוריד את הזקן ההיפסטרי שהוא גידל בימים האחרונים. "זה כר פורה לחיידקים! חוקרים מצאו שם 20 אלף סוגי בקטריות!" קראתי לעברו בפאניקה אבל הוא רק משך בכתפיו ואמר: "אני מגדל זקן בגלל ספירת העומר". לא הבנתי ממתי הוא בקיא בהלכות התורה אבל הבלגתי. אם כל כך חשוב לו שנחגוג את ל"ג בעומר אני מוכנה לרצות אותו. כזאת אני.
בן זוגי היה אחראי על איסוף הקרשים. הוא מצא אותם באתרי בנייה, באזורי תעשייה נטושים ואפילו קנה מכמה ילדים את הקרשים שהם אספו. הם היו מוכנים לוותר עליהם בשביל לחסוך כסף לאייפון 6. רכשנו בשר, תפוחי אדמה, צלחות וכוסות חד פעמיות ובקבוק יין. הכל בשביל שיהיה לנו ערב מושלם. כשהגיע ל"ג בעומר חיכיתי לו ברכב בזמן שהוא הביא את הקרשים. "הם נמצאים בשקיות שחורות ליד ארון הניקיון" אמרתי לו. כעבור כמה דקות הוא ירד למטה עם השקיות והכניס אותם לתא המטען.
כשהגענו לחוף, התמקמנו באזור שקט, רחוק מילדודס קטנים ומשפחות מרעישות. האהוב שלי התכונן להדליק את המדורה, ואז נזכרנו ששכחנו משהו. סכו"ם. ארזנו את כל הבית חוץ מהדבר הבסיסי הזה, ומכיוון שלא התחשק לנו לאכול עם הידיים, נגשתי לאחת המשפחות לבקש סכו"ם חד פעמי. כשחזרתי, המדורה שלנו כבר בערה.
ישבתי מחובקת עם בן זוגי מול האש החמימה, והרגשתי כל כך מאושרת שאפילו הזקן שלו לא הפריע לי. לטפתי אותו וחייכתי. שנינו הבטנו בלהבות הרוקדות להן, עד שלפתע הבחנתי במשהו מוזר. מבעד לאש הציץ לו מגב שהיה לי מוכר מאיפה שהוא. לידו שכב מטאטא עם סיבים בצבע ורוד. זכרתי איך זה שמחבק אותי צחק עליי כשקניתי מטאטא כזה. הוא אמר שזה ילדותי ורק חסר שעוד אקנה יעה של הלו קיטי. ואז קלטתי. אלו היו המטאטא והמגב שלי!
מה המגב והמטאטא שלי עושים בתוך המדורה??" שאגתי. הוא הביט בי המום ורק מלמל: "הם היו ליד השקיות. חשבתי שאת רוצה לשרוף גם אותם". אם היה משהו שרציתי לשרוף באותו הרגע זה אותו. הבטתי במטאטא ובמגב היקרים לי מכל נמסים באש והופכים לאפר. התפללתי בכל ליבי שהם יגיעו לעולם שכולו טוב, גן עדן לציוד נקיון, ששם מלאכים עושים ספונג'ה ומטאטאים את העננים. כמובן שדרשתי פיצוי הולם על העוון הזה: "איי רובוט הכי משוכלל בשוק". אני רק מקווה שהוא חסין מאש.
לכל הטורים של חולת הניקיון שלנו