כולנו חוטאים מדי פעם. עוברים את הכביש באדום, מתעלמים מהזקנה שעומדת באוטובוס, מתייגים את החברים שלנו בתמונות מביכות בפייסבוק, צופים ב"שנות השמונים" עם שלום אסייג. על אף שרובנו מנסים לפעול לפי צו המוסר, לא תמיד זה קורה. האמת היא שאם במסורת היהודית היה נהוג לבקר בתא וידוי ולבקש מהכומר שימחל על חטאינו, אני הייתי הראשונה בתור. אמנם לא גנבתי, רצחתי או חס וחלילה לא הגבתי להודעות בוואטסאפ, אבל פשעתי פשע שאין עליו מחילה- זרקתי מגבונים לחים לאסלה.
אתם יודעים איך זה, מתחילים ממעידה קטנה. לא היה לי חשק ללכת עד לפח האשפה שבמטבח ולהשליך את המגבון אז זרקתי אותו לאסלה. אלא שלאט לאט זה הפך להרגל שאי אפשר להיפטר ממנו. בכל פעם שהשתמשתי במגבון הוא מצא את עצמו נשטף במי השירותים. לא חשבתי על התוצאות, לא שיערתי לעצמי מה יהיה העונש. אבל העונש הגיע.
לפני שבוע, בזמן שנגשתי לאסלה גיליתי לתדהמתי שהמים עולים ועולים. לחצתי על ידית הורדת המים, אבל זה רק החמיר את המצב. המים המלוכלכים עלו על גדותיהם ומלאו בבת אחת את רצפת השירותים כמו צונאמי. הגרביים שלי נרטבו במים לחלוטין.
מיד רצתי לארון הניקיון ושלפתי משם פומפה. כיסיתי את פיית הניקוז ופמפמתי 15 פעמים. אבל שום דבר לא השתנה. המים המשיכו לעלות. שפכתי דלי של מים קרים כי קראתי פעם שזה עוזר, אבל חוץ מלצלם את עצמי ולהגיד שאני עושה את אתגר דלי הקרח, לא היה בזה שום תועלת. השלב הבא היה להשתמש בספירלה, קפיץ מתכתי שלפי כל המומחים אמור לשחרר את הסתימה. סובבתי את ידית הקפיץ והכנסתי אותה לאסלה אבל המים נשארו תקועים כמו תהליך השלום. החלטתי לנסות ולהשתמש בחומרים לפתיחת סתימות. שפכתי את החומר בזהירות, כשאני לובשת כפפות. הבטתי בו נשפך לאט לאט לאסלה כשלפתע הרגשתי בעיניים תחושת צריבה. העיניים שלי עלו באש ורצתי מיד לאמבטיה לשטוף אותם. "זהו נמאס לי!" הכרזתי בקול לעצמי, כי איש לא היה בבית. "אני מתקשרת לאינסטלטור".
כשמשה האינסטלטור הגיע, הוא הביט באסלה וצקצק בלשונו. "נשמה. עשית כאן נזק רציני". הוא הטיף ואני הרגשתי כמו ילדה קטנה שהמורה שולחת אותה לעמוד בפינה. ואכן עמדתי, רחוק מהשירותים, גם כי לא רציתי להפריע למשה בזמן שהוא עבד עם הציוד שלו, אבל בעיקר כי היה לי קשה לחזות בחריץ ישבנו שנגלה אליי.
"סיימתי. 500 שקלים בבקשה" אמר משה והשאיר אותי המומה. "500 שקלים על עבודה של חמש דקות?!" משה רק משך בכתפו ואמר: "נשמה, טפלתי לך בבעיה וזה המחיר". מסרתי לו את הכסף והרגשתי במצב גרוע יותר ממקודם. כשמשה הלך נגבתי את המים מהרצפה עם סמרטוט והזעתי ממאמץ. מיד שלפתי מגבון לח, ניקיתי את הפנים המיוזעות שלי, והשלכתי אותו לאסלה. רק אחרי שהורדתי את המים הבנתי מה עשיתי. הבטתי באימה באסלה וצרחתי: "איזה סתימות!"
לכל הטורים של אניטה מקרצפת