טינפו והלכו: היום שאחרי חגיגות העצמאות

מדינת ישראל חוגגת 67 שנות עצמאות, ומי כמוני מבינה עצמאות מהי. באופן עצמאי אני מנקה את הבית, אני חופשייה להשתמש באילו חומרי ניקיון שאני רוצה, יש לי ריבונות מלאה על הכלים, הספונג'ה והאבק, ואין לאף אחד מנדט על הלכלוך מלבדי.

אלא שביום העצמאות האחרון למדתי שלא תמיד אפשר לשלוט על כל דבר. כמעט כמו כל הישראלים, גם אני ובן זוגי החלטנו לעשות על האש. במרפסת הקטנה שלנו הצבנו את המנגל, והזמנו את החברים הכי טובים. לכבוד המאורע ניקיתי את הבית במשך שעות, מקריבה כל רגע ודקה למען הניקיון, וגם כשהרגשתי שאני עומדת לקרוס מרוב תשישות, לא נכנעתי. אחרי הכל, טוב למות בעד ניקיוננו. לבסוף, הבית היה מבריק, ושמחתי אפילו יותר מהיהודים כשהוכרזה מדינת ישראל.

בשעות הצהריים, נשמעה דפיקה בדלת. זוג החברים שלנו, רונית ויואב, עמדו בפתח. הם הביאו איתם בקבוק יין, פיתות, חומוס ו.. כלב. "זה בסדר שהבאנו את טירקס? לא רצינו להשאיר אותו לבד" אמרה רונית בהתנצלות ומיד טירקס, כלב פיטבול עצום, רץ ברחבי הסלון ונבח בקולי קולות.

תבינו, אני אוהבת בעלי חיים, ובמיוחד כלבים. אבל חששתי מאוד שטירקס, שבאמת נראה כאילו יצא מהסרט "פארק היורה", יחריב לי את הבית. אבל שתקתי מתוך נימוס, חייכתי לאורחים והושבתי אותם בשולחן שהיה מלא בסלטים. בן זוגי היה אחראי על המנגל, ובזמן שהפחמים בערו, טירקס היה עסוק בללעוס עצם. הוא ישב לו נינוח על הרצפה, והייתי חייבת להודות שהוא נראה חמוד.

השיחה עם רונית ויואב הייתה נעימה. צחקנו תוך כדי נשנושים של הסלטים, עד שהבשר סוף סוף היה מוכן. "מי רוצה נקניקייה?" בן זוגי שאל בקול והניף אל על מזלג בו הייתה נעוצה נקניקייה. לפני שמישהו מאתנו הספיק לענות, הרגשתי חבטה עצומה בשולחן. בתוך שניות הסלטים נפלו על הרצפה, הצלחות התרסקו ונשברו והיין נשפך על המפה הלבנה. "טירקס! ילד רע! ארצה!" יואב קרא בקול כשקלט את הכלב שלו דוהר מתחת לשולחן בריצת אמוק, ומפיל את האוכל. אלא שטירקס היה נחוש. הוא קפץ לעבר ידו של בן זוגי שעמד המום. השיניים שלו היו קרובות במרחק סנטימטרים בודדים מהאצבעות, ובתנועה חדה הכלב תפס את הנקניקייה בפה ובלע אותה בשלמותה.

כשהבטתי בלכלוך כל מה שרציתי לעשות הוא לעמוד דקת דומייה לזכר הניקיון שהלך ואבד. אבל גררתי את עצמי לארון הניקיון ושלפתי מטאטא ומגב. התכוננתי לנקות בעצמי, אבל רונית, יואב ורועי הקדימו אותי. הם לקחו סמרטוטים וניקו את השולחן המלוכלך, ואספו בידיהם את הסכום שהתפזר והבקבוקים שנפלו. אפילו טירקס, שבגללו כל זה קרה, סייע למלאכה כשליקק את שאריות האוכל מהרצפה. עם כל הכבוד לעצמאות שלי, בזכות העזרה של כולם סיימנו יותר מהר לנקות. הבנתי שלפעמים זה בסדר לקבל עזרה ולא להתעקש לעשות הכל לבד. ממש כמו שלצורך הקמת המדינה נדרש שיתוף פעולה, כך עם עבודת צוות, הבית היה מצוחצח לתפארת מדינת ישראל.