חולת הניקיון שלנו מצאה פיתרון לסידור הארון

"אם נשים היו מתלבשות רק בשביל גברים, חנויות בגדים היו מוכרות רק משקפי שמש", כך אמר הקומיקאי גראוצ'ו מרקס, והאמת היא שנשים מתלבשות בשביל נשים. עכשיו, כשהאביב הגיע החלטתי לעשות סדר בארון. הכנסתי לשקיות ואקום את הסוודרים והמעילים, והחזרתי מהבית של ההורים את בגדי הקיץ. אז הגעתי למסקנה שבכסף שהלך לי על הבגדים, הנעליים והתיקים, הייתי יכולה להאכיל כפר שלם באפריקה. הרגשתי רע עם עצמי שבזבזתי הון תועפות על חצאיות מיני במקום לתרום לחקר מחלת הסרטן, אבל התחלתי להרגיש אפילו רע יותר כשהבנתי שאין לי איפה לאחסן את כל המלתחה הקצרצרה.

לפי השמועות, לג'קי קנדי היו 125 זוגות נעליים, אבל תתפלאו לשמוע ששברתי את השיא של רעיית נשיא ארצות הברית לשעבר. יש לי כ-150 זוגות נעליים, אליהן התווספו לאחרונה סנדלים וכפכפים חדשות שרכשתי לכבוד מזג האוויר החמים. למצוא עבורן מקום אחסון הייתה משימה קשה במיוחד. בארון הנעליים היה מקום ל-50 זוגות בלבד, וגם זה כשהעמדתי זוג על זוג. הנחתי את הנעליים בתוך קופסאות צבעוניות, דבר שגרם לחדר להיראות כמו מחסן, ושקלתי לתלות אותן על הקיר, אבל המחשבה שהנעליים יצברו אבק הורידה את הרעיון מהפרק.

גם בגזרת התיקים נתקלתי בבעיות- זה היה תיק גדול למצוא מגירה עם מקום אחסון, כשיש לי יותר תיקים מלשרים בכנסת. תהיתי לעצמי אם כדאי להכניס את התיקים לארגז גדול, אבל הוא חסם חצי חדר, ובן זוגי, (שהתרגל לתופעה) טען שזה נראה כאילו אני מחביאה גופה. כשתליתי את התיקים במעמד תלייה בארון, עסק הביש החריף משום שאז לא היה מקום לתלות בגדים.

ואם בבגדים עסקינן, גם אם היו בונים לי חדר ארונות, עדיין לא היה לי מקום לכל השמלות, המכנסיים, החצאיות והחולצות. כשתליתי כמה חולצות על קולב אחד הוא נשבר, כשהעמסתי מכנסיים על המדפים הם קרסו והבנתי שאם אמשיך להכניס עוד בגדים לארון הוא פשוט יתמוטט, ואז בכלל לא יהיה לי מקום לאחסון.

ישבתי על הרצפה נואשת, כשמסביבי ערימה של נעלי סטילטו, תיקי קלאץ' צבעוניים ושמלות פרחוניות. זאת צרה של עשירים, חשבתי לעצמי, ובכל זאת, איך אני יוצאת ממנה? ואז נחה עליי ההשראה, הפתרון המושלם ליצירת מקום לאחסון הפריטים. לקחתי שקיות גדולות והעמסתי לתוכן את כל אותם בגדים שכבר לא עולים עליי, שלא לבשתי מעולם ושלא ברור לי למה בכלל קניתי מלכתחילה. גם את הנעליים והתיקים שאני לא באמת צריכה הכנסתי לשקיות שהפכו לכבדות יותר ויותר. "זה בשבילכם" אמרתי בחיוך כשהגעתי למרכז תרומת הבגדים בעיר. הנחתי שם את כל אותם החפצים שחשבתי שהם בבעלותי, אבל שבמשך הזמן הפכו להיות הבעלים שלי. בבית, המדפים בארון היו ריקים והקולבים ערומים מבגדים, אבל אני הרגשתי מלאת אושר. לפעמים, סידור הארון לקראת העונה הבאה הוא מסירה של פריטים לכאלו שבאמת צריכים אותם, בלי קשר לטרנד האופנתי ששולט כרגע בעולם האופנה.