שיחות מלוכלכות: המניפסט לסולדים מסדר וניקיון

פסח הוא שעתם הגדולה של הטיפים לניקיון. כלי התקשורת, ובייחוד המדור שאתם אוחזים בידכם כרגע (כולכם קוראים אותנו בסמארטפון, אנחנו כבר יודעים) מעבירים לכם שלל עצות להשריה, ביעור והשמדה, באמצעות אבקות, סודה לשתייה ושאר כלי נשק כימיים וביולוגיים. כולם בבולמוס של שטיפה, טיאטוא וקרצוף. למה? כי זה חג החירות, וכולם צריכים להשתעבד לדלי ולמגב כדי לנקות את הבית מחמץ, גם אם בפריזר מונחות כמה פיתות לעת צרה.

אלא שבשבועות אלו של קדחת ניקיון מצטנפים להם בבושה בצד רבבות ישראלים שיודעים את האמת מאחורי המיתוס: מה שתנקו, יתלכלך עד מהרה שוב. תמיד יש דברים מעניינים יותר מלנקות: לישון עד מאוחר בשישי, סדרה חדשה שאפשר להוריד באינטרנט, או סתם אולי לחשוב על אפסיות האדם ומשמעות החיים המדכדכת. בכלל, בתמונה הגדולה של העולם, מהו ניקיון של עוד גרגר אבק? לנו, האוכלוסיה שסולדת מסדר וניקיון, יש גם תירוצים פסיכולוגיים: ייתכן שגדלנו בבית לא קל, שהצטווינו פעמים רבות מדי לסדר את חדרנו, ואולי מדובר במרד נעורים מאוחר. אופציה אחרת היא אנחנו פשוט סולדים ממסגרות. עם זאת, ייתכן מאוד שאנו סתם עצלנים.

כך או אחרת, לצד הררי הטיפים לניקיון, הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה – לא כפפת גומי, חלילה – ויסייע למיעוט הנרדף והמטונף לשרוד את החג. וברוח של חג האביב, ההתרעננות, ההתחדשות וכל החרא הזה – הנה כמה טיפים משמעותיים לחיים לא נקיים, אך בריאים. בעיקר נפשית:

א. חסכו במים – אתה – או את – יכולים לעשות אמבטיות של שעות, לחלום ברחיצת כלים (ע"ע) ארוכה או סתם להיות בזבזנים חסרי תקנה, אבל הרצפה שלכם לא באמת זקוקה לשתות. יש ששוטפים אותה פעם בשבוע, אחדים שוטפים פעם ביום, אבל אתם פיצחתם את השיטה: את הרצפה יש לשטוף כשמצטברים עליה כתמים שחורים לרוב או כשבבית מסתובבים גולגולים של אבק. בניגוד למדיניותה הנמהרת של ממשלתנו בנוגע למלחמות, צאו למלחמה רק כשאין ברירה. או כשאתם יוצאים עם מישהו/י.

ב. הכלים שם כדי להיערם – משום מה, מרבית האנשים רואים בכלי מטבח משהו שצריך לשבת בנחת בארון. שטויות. מקומם של הכלים בכיור. אחרי שאכלתם, העבירו שטיפה שטחית, הקפידו לרוקן את המשולש לעתים תכופות, על מנת להימנע מריח של גוויה בבית, ושטפו את הערימה מפעם לפעם במים בצירוף נוזל כלים, ליצירת ניחוח נעים. כשכל הכלים, עד האחרון שבהם, ייעלמו מהארונות – או אז תדעו שעליכם לשטוף אותם, כלומר אחרי שהזמנתם אוכל מבחוץ במשך כמה ימים. פנו לעצמכם כשלוש שעות על מנת להשלים את המשימה.

ג. כשאתם שוטפים, עשו זאת בהצפה – אפשר להשתמש בסמרטוט, אפשר לטאטא לפני, אפשר לנקות חלונות בעזרת נייר עיתון, אפשר להשתמש באקונומיקה הרעילה ביותר. זה לא בשבילכם. שימו מעט חומר ניקוי במים, אתרו את חור הניקוז הקרוב, ותשאפו לסיים הכל בתוך רבע שעה. יסודיות ממילא לא הייתה תכונה שמייצגת את העם היהודי וראינו לאן היא הביאה את הגרמנים.

ד. הרכב הוא ביתכם – ישראל, למרבה המזל, אינה מדבר צחיח, לפחות ברובה. מפעם לפעם יורד כאן גשם. המתינו לו בסבלנות, ואל תתפתו לקחת את המכונית למכון שטיפה יקר. מתישהו, במוקדם או במאוחר, גשמי הברכה יבואו. טוב, אולי לא בחודשים מאי עד אוקטובר. בינתיים, הקפדו למלא את השפריצר כדי לנקות את האבק שהצטבר בשמשה הקדמית. ולגבי פנים האוטו: כמו אשת לוט, נסו לא להביט לאחור ולהבחין בזוועות שהותירו הילדים במושב האחורי. אם טעיתם והסתכלתם, הצטיידו בשקית ופנו את האשפה. פנו לעצמכם כשעה וחצי על מנת להשלים את המשימה.

ה. גם המשרד הוא ביתכם – אם התמזל מזלכם לעבוד במקום עבודה מסודר, צוות הניקיון המסור ידאג לרצפה המלוכלכת. בכל הנוגע לשולחן העבודה, זה המקום ללגלג על האגדות הסביבתיות שקושרות בין ריבוי הצריכה של נייר לגסיסת כדור הארץ. אם אתם מסתייגים מניקיון, סביר להניח שאדוני (או גבירתי) סובלים מהפרעת קשב מסוימת. אל תנסו להילחם בזה: השולחן שלכם יתמלא בניירות שבהם תרשמו משימות הרות גורל שככל הנראה לא תבצעו לעולם. ברגע שיהיו יותר מדי ניירות, תערמו אותם בפינה ותצברו ניירות חדשים. נכון, תיראו מג'וייפים ומבולגנים, אבל הבוס יהיה בטוח שאתם ממש עסוקים.

ו. אל תשליכו את העבר – לזבל זורקים לכלוך, אבל הגביע מבית הספר היסודי, תעודת הגמר מקורס המחשבים בכיתה ד' או מכתב האהבה מהחטיבה הם בגדר זהב טהור. תצברו ותאגרו. לעולם אין לדעת מתי תזדקקו לחפצים יקרי הערך האלו. אוקיי, ככל הנראה לא תידרשו אליהם לעולם, אבל מרד הוא אף פעם לא עניין רציונלי.

ז. אל תהיו מגעילים. נקו את השירותים בתכיפות גבוהה – וגם תזרקו את הפח כל יום. כי באמת, יש גבול.

ח. הקפידו על היגיינה אישית – זה שהבית מלוכלך, לא אומר שגם אתם צריכים להיות. וגם תתגלחו. אתם לא באמת היפסטרים. אתם גם רוצים שיהיו לכם חברים. רק אל תזמינו אותם הביתה, כן?