יום האישה הבינלאומי שנערך השבוע נועד לציין את ההישגים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של נשים בעולם. בפועל, זהו יום שבו כל המין היפה מתמרמר על כך שאנחנו מרוויחות פחות מגברים, נאלצות לזגזג בין עבודה למשפחה וששוב, בן הזוג שלנו שכח לקנות פרחים.
אלא שהשנה רועי התעלה על עצמו ופינק אותי. אולי זה בגלל הנישואים הקרבים, אבל בכל מקרה ביום האישה הוא החליט להתנהג כיאה וכיאות ולהכין לי ארוחה רומנטית. עד לאחרונה רועי ובישול היו זרים זה זה. בכל פעם שהוא ניסה להכין חביתה הוא שרף את המחבת, הקוסקוס שלו נראה כאילו שרד את אסון צ'רנוביל, ובכלל, אם הוא היה סלב מזמן הייתי שולחת אותו לתכנית "הצילו! אני לא יודע לבשל".
אבל משהו השתנה, ורועי עשה מהפך. הוא מצא מתכונים מוצלחים באינטרנט, צבר ניסיון במטבח. רביולי ערמונים ברוטב שמנת, דג לברק על מצע של בצלים ופטריות, קרפ סוזט עם מסקרפונה- אלה רק חלק מהמטעמים של רועי שאני נהנית לבלוס.
ביום האישה, רועי בישל לי ארוחה שראויה לשלושה כוכבי מישלן. על שולחן פינת האוכל שלנו הייתה מפה לבנה וחגיגית. רועי הדליק נרות, הניח ורדים באגרטל, והגיש ניוקי ברוטב עגבניות ועשבי תיבול. ישבתי מולו, נהנית מהאווירה הקסומה, ונעצתי את המזלג בניוקי. "וואו, זה מדהים". השתפכתי בפניו. "חכי ותראי מה הכנתי לך לקינוח" הוא אמר בחיוך ומזג לנו יין אדום. לגמתי מהיין, נהנית מהארומה המשכרת, כשאז הבחנתי כי רועי רוקן את כוס היין שלו בבת אחת. "למה אתה שותה כל כך הרבה?" שאלתי אותו בזמן שכוס רביעית ירדה לו בגרון. רועי רק חייך והמשיך לשתות ולשתות כאילו מדובר במים והוא אחרי מרתון תל אביב.
"אני פשוט שמח" הוא אמר וגיהק. רועי כמעט אף פעם לא השתכר ולכן חשדתי שמשהו רע קרה. "דבר איתי. הבוס שוב עצבן אותך בעבודה? הקבוצה שלך ירדה ליגה?" ניסיתי לברר מה לא בסדר. "הכל טוב, אני נשבע. אני רק עכשיו קולט שאנחנו מתחתנים וזה קצת מלחיץ, אבל זה לחץ משמח". הוא אמר ומזג לעצמו כוס נוספת. "זהו, מספיק עם זה", אמרתי לו ומשכתי מידיו את כוס היין. "תני לי לשתות!" הוא מחה וניסה למשוך בחזרה את הכוס. נאבקנו שנינו על הגביע, כאילו מדובר באליפות אירופה, עד שרועי משך את הכוס בחזקה רבה מדי. היין האדום מצא עצמו על השמלה הלבנה שלבשתי. והכוס, שנחתה על צלחת הניוקי גרמה לרוטב עגבניות להישפך עליי.
לא המתנתי אפילו רגע אחד כדי לצווח על רועי, אלא מיד זינקתי לחדר האמבטיה כדי לטפל בכתמים. כדי להסיר את כתם העגנבניות, שטפתי בהיסטריה את הבגד במים קרים ושפשפתי עם נוזל לניקוי כלים. פעם קראתי שיין לבן מסיר כתמי יין אדום, אז רצתי מיד למזווה ולקחתי בקבוק. "זה לא בשבילך!" הודעתי לרועי, שבטח זמם לרוקן גם את הבקבוק הזה. טבלתי מטלית ביין לבן וטפחתי בעדינות על הכתם. לאחר מכן הכנסתי את השמלה למכונת הכביסה, מקווה שהיא תצא נקייה. חזרתי למטבח והתבוננתי בהרס. רועי נרדם לו בסלון עם הידיים פרושות לצדדים. המפה הלבנה הייתה מלוכלכת וכך, גם הרצפה. אחרי שניקיתי את המטבח, השכבתי את רועי במיטה וכיסיתי אותו בשמיכה כמו אמא רחמניה. הנחתי על ידו כוס מים וכדורים נגד כאב ראש שיהיו זמינים לו בבוקר, כשיתעורר עם הנג-אובר. "אני מצטער" הוא מלמל בקול מנומנם. ברגע הזה הבנתי עד כמה אנחנו הנשים חיוניות לגברים ושהם פשוט לא היו יכולים להסתדר בלעדינו. יום אישה בינלאומי? אם תשאלו אותי מגיע לנו 365 ימים בשנה.
לכל הטורים החווייתיים של אניטה קלאק