ההורים שלכם חולי ניקיון? כך תתכוננו לביקורם

אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, אבל במקרה של בן זוגי וההורים שלו, התפוח והעץ רחוקים מרחק שנות אור. רועי אמנם בחור טוב וחכם, אבל הקשר בינו לבין ניקיון זה כמו הקשר בין אלי אוחנה לפוליטיקה. רועי זורק את הגרביים שלו על הרצפה, משאיר אחריו כוסות על השולחן ואם זה היה תלוי בו, הבית שלנו היה נראה כמו חירייה.
ההורים שלו לעומת זאת, פנאטים של ניקיון וסדר. אמא שלו נוהגת לעשות ספונג'ה פעמיים ביום (!) וקשה לי לזכור מתי ראיתי את אבא שלו בלי סמרטוט ביד.

לגדול עם הורים חולי ניקיון זה לא פשוט, בעיקר כשהדבר האחרון שמעניין אותך זה הלכלוך שבפאנלים. אבל בלית ברירה רועי נאלץ לשמור על הסדר כל זמן שגר עם הוריו. בפעמים שבהם החדר שלו היה מלוכלך יותר מפרשות ההטרדות המיניות במשטרה, הוא קיבל עונשים מאמא ואבא. הם אמנם לא הרביצו לו עם חגורה, אבל הכריחו אותו לקרצף את האסלה עם מברשת שיניים-נראה לי שאפילו באינקווזיציה בספרד היו פחות אכזרים. אבל מיד כשרועי עזב את הבית, הוא התחיל לבעוט בכל המוסכמות והכללים של ההורים שלו. הוא כבר שכח איך מחזיקים מגב, לא מתקרב לחומרי ניקוי ועושה כלים רק בירח מלא. הוא אמנם חי עכשיו עם חולת ניקיון, אבל מרשה לעצמו להתנהג כך, כי הוא יודע שאני, בניגוד להורים שלו, לא אאלץ אותו לנקות אבק עם הלשון.

אני לגמרי מזדהה עם ההורים של רועי באהבתם לניקיון, אבל האמת היא שהם מלחיצים אותי. יש להם סטנדרטים שלא היו מביישים את מלכת אנגליה. לכן, כשהם הודיעו שהם באים אלינו בפעם הראשונה לארוחת ערב, מיד נכנסתי ללחץ. במשך שבוע שלם ניקיתי את הבית בהיסטריה. עשיתי ספונג'ה 3 שעות, הארתי את הרצפה עם נר כמו בביעור חמץ, כדי לוודא שאף גרגיר לכלוך לא נשאר, ואחרי שבישלתי ארוחת ערב מושקעת, קרצפתי את המטבח עשר פעמים. רועי רצה לעשות ההפך. להציג להורים שלו בית מטונף, כדי להרגיז אותם. מין מרד נעורים מאוחר שכזה. אבל אני כמובן סירבתי וגייסתי את רועי שיעזור לי עם הניקיונות. תאמינו לי שמאז ילדותו, הוא לא ניקה ככה. הבית היה נראה טיפ טופ ובשעת ארוחת הערב הנקובה אני ורועי ישבנו בסלון, לבושים במיטב מחלצותינו ומחכים בנשימה עצורה לצלצול בדלת.

אבל הצלצול לא הגיע. אחרי חצי שעה של איחור רועי התקשר לברר איפה הוריו. הסתבר שהם שכחו מהארוחה שלנו ובמקום זאת ישבו לאכול במסעדה עם זוג חברים. "אנחנו מתנצלים. נגיע בפעם אחרת" אמרה אמא שלו ונתקה את השיחה. עמדנו בבית הנקי שלנו, כשארוחת הערב מוכנה וכל מה שרצינו לעשות היה לצרוח. במקום זאת, רועי תפס חופן של גרגירי אורז מהסיר שבשלתי וזרק אותם לכל עבר. הבטתי בו המומה, אבל במקום להתעצבן על רועי הצטרפתי אליו. לקחתי מהתבשיל וזרקתי אותו על השולחן, על השיש ועל כל פינה בבית. חלק מהאורז עף על החולצה של רועי, והוא כתגובה השליך עליי גרגירים. פתחנו במלחמת אוכל וצחקנו בקולי קולות. זה היה משחרר, ובשביל רועי זה היה הרגע האמיתי שהוא הרגיש סוף סוף חופשי.

כל הטורים החוויתיים של אניטה קאלק