ימי מחלה: איך חולת ניקיון מתפקדת עם שפעת?

זה התחיל משיעול קל. במשך כמה ימים היה לי קול צרוד כמו של אורית שחף מ"היהודים" ושקלתי לפתוח קריירת שירה. אבל אז המצב החריף, הרגשתי חולשה כללית, היו לי כאבי ראש, כאב שרירים ונזלת. כשהמדחום סימן 39 מעלות, כבר התחלתי ממש לדאוג. טוב, האמת שהייתי היסטרית. הייתי בטוחה שאני גוססת וכשרועי חיכה איתי בתור לרופא אמרתי לו שאהבתי אותו, ביקשתי שלא ישכח אותי אחרי מותי והתכוננתי לרשום צוואה. וכמובן שלא ישכח לנקות את הסביבה שאהבתי.

אחרי שד"ר יבגני בדק אותי והכריח אותי להוציא לשון כאילו אני מיילי סיירוס, הוא התיישב מולי במבט רציני. זהו, חשבתי לעצמי. הוא הולך להודיע לי שנשארו לי כמה חודשים ספורים לחיות. החיים האלה היו כל כך קצרים, ולא הספקתי לעשות את כל מה שחלמתי עליו, כמו לנקות את המזווה, להסיר את האבק ממכשירי החשמל ולטאטא את המרפסת. אני מקווה שיעשו סרט לזכרי ושאנג'לינה ג'ולי תגלם אותי. הוא בטח יזכה באוסקר. היו שלום, אני חייתי בינכם, כמו צמח בר. "יש לך שפעת". אמר לי ד"ר יבגני וקטע את מחשבותיי המלנכוליות. "אה זהו? לא אבולה? אבעבועות שחורות? איידס?" תהיתי בקול ונשמתי לרווחה. "לא, רק שפעת. אני רושם לך כמה תרופות. קחי לך כמה ימים מנוחה". אמר לי הרופא.

אבל אני לא התכוונתי לנוח. הבית היה מטונף ואמנם הייתי חולה בשפעת אבל אני גם חולת ניקיון, ולא יכולתי להרשות לעצמי להשאיר את הדירה במצב שכזה. מיד כשאני ורועי חזרנו הביתה התחלתי לשטוף כלים. "מה את עושה? את צריכה לשכב במיטה!". רועי קרא כשראה אותי מקרצפת צלחות. "רק מנקה קצת" עניתי לו בקול מאונפף מנזלת. "ממש לא, את תשכבי במיטה ותנוחי קצת. לא יקרה כלום אם הבית יהיה מלוכלך כמה ימים". הוא אמר לי. אבל אני המשכתי לנקות, מתעלמת ממנו. אני לא יודעת כמה כלים הספקתי לשטוף עד ששמעתי בום. הצלחת שהחזקתי ביד נפלה ונשברה. הייתה לי סחרחורת והתמוטטתי על הרצפה. רועי הרים אותי והשכיב אותי במיטה. הוא כיסה אותי בשמיכת פוך ושם לי על המצח מגבת רטובה. "אניטה, קחי כדור. תרגישי יותר טוב". הוא אמר לי והביא לי את אחד הכדורים שקנינו בבית המרקחת. "אבל מי ינקה את הבית? אולי תקרא לאמא שלי שתבוא לעזור?" מלמלתי. "אני אדאג לזה, אל תדאגי. לכי לישון קצת" הוא אמר ומיד נעצמו לי העיניים. שקעתי בשינה עמוקה ונטולת חלומות.

אחרי כמה שעות התעוררתי ובאמת הרגשתי טוב יותר. החולשה וכאב הראש חלפו להם, וגם השתעלתי פחות. "בוקר טוב יפה שלי. הכנתי לך מרק חם" רועי המקסים הגיש לי מגש ובו קערה עם מרק ירקות."תודה מותק. די התאוששתי. צדקת, השינה עזרה. אבל תגיד, מה עם הניקיון? אמא שלי הייתה פה ועזרה לך לנקות?" שאלתי אותו. והוא השיב: "לא, בסוף אני ניקיתי לבד. אבל באמת עשיתי עבודה טובה". רועי אמר לי, ועזר לי לקום מהמיטה. "נו, נכון שהבית מעולם לא היה נקי כל כך?" הוא שאל בחיוך. הבטתי מסביבי ונחרדתי. על הרצפה היו סימני בוץ וסבון שלא יובש כהלכה. בכלים נשארו כתמים שרועי לא הסיר בשטיפה, ועל חבל הכביסה נתלו חולצות לבנות עם כתמים כחולים כי הוא כנראה ערבב צבעים במכונה. הייתי אמורה לכעוס עליו ולחטוף חום, אבל במקום זאת רק חיבקתי אותו והודיתי לו על שניקה את הבית. טוב, כנראה שאני ממש חולה.

עוד טורים חוויתיים של אניטה