השבוע למדתי להעריך את התגלית של מר פרנקלין. כן, הגאון הזה שהמציא לנו את החשמל חקר את תכונותיו והמציא את הסוללה. זה קרה בליל ערב קריר, אני ורועי הזמנו חברים להתארח אצלנו לנשנושים וצפייה בטלוויזיה ביחד. סיבה מספיק מוצדקת עבורי להקדיש את כל שעות אחר הצהריים לניקיון מושלם. הוצאתי את שואב האבק מהארון והתכוננתי לשאוב את כל השטיחים בבית. הכנסתי את המתג לשקע ושום קול לא נשמע. הייתי בטוחה ששואב האבק התקלקל, אבל כשלחצתי על מתג האור הבנתי את הטרגדיה- הפסקת חשמל. דפקתי בדלתות השכנים כדי לדעת אם הבעיה רק אצלי, אבל מסתבר שבכל השכונה החשמל נפל. וגם המצב רוח שלי נפל יחד איתו. מזה נפל, התרסק יותר נכון. צלצלתי בהיסטריה לחברת החשמל, שהודיעה לי כי החשמל יחזור רק בעוד שעות ארוכות. היו לי שלוש ברירות: לארח את החברים בבית מלוכלך (העדפתי ליפול קורבן לדאע"ש), לדחות את המפגש (ואז הם ירצו לערוף לי את הראש) או לנקות כמו בימי הביניים- בלי שום עזרה של מוצרי חשמל. מיותר לציין שבחרתי באפשרות השלישית. בית מלוכלך זו מכה גדולה מדיי עבור כפייתית שכמוני.
גררתי את השטיחים והנחתי אותם על אדן החלון, חובט שטיחים ידני סייע לי להוציא מהם את האבק. אני די בטוחה ששמעתי את השטיחים מייללים בבכי שהחבטות כואבות להם, אבל המשכתי במשימה חדורת מוטיבציה. אחרי שהצלתי את אחד השטיחים שכמעט נפל לו מחוץ לחלון והתעופף לעבר אלדין באגרבה, עברתי למשימה השנייה: הכביסה. מלבד בנג'מין פרנקלין, גם ג'יקוב כריסטיאן שאפרו הוא האליל שלי. שאפרו גאל מיליונים כשהמציא את מכונת הכביסה, ובזכותו נשים כבר לא היו צריכות לרדת לנהר ולשפשף את הבגדים המלוכלכים של המשפחות שלהן. לחיצה אחת והבגדים יצאו נקיים. אבל בלי חשמל, מכונת כביסה היא כמו צפייה ב"משפחת קרדשיאן"- חסרת תועלת. כך שנאלצתי לגהור מעל הכיור ולשפשף עם סבון ואבקת כביסה כמויות עצומות של בגדים. בואו נגיד שאם הייתי צריכה כל יום לכבס ביד כל כך הרבה בגדים, הייתי שוקלת לעשות פחות שופינג. כמובן שעל מדיח כלים יכולתי לפנטז ללא חשמל, ונאלצתי לשטוף בעצמי ערימות של צלחות, כוסות וסכו"ם.
השעות חלפו, סיימתי עם הניקיונות, אבל החשמל לא חזר. חצי שעה לפני שעת המפגש צלצלתי לחבריי כדי להודיע להם שאני חיה כמו חברי כת האמיש, ושניפגש ביום אחר, אבל זה היה מאוחר מדי. הם כבר היו בדרך אליי. וכך, נאלצנו לשבת לנו תחת אור הנרות, כשהטלוויזיה כבויה ואין אפשרות להעיר משהו על תכנית הריאליטי התורנית. במקום זאת עשינו צללים של חיות על הקירות, כמו אז, כשהיינו ילדים, ודיברנו. האמת שהיה נחמד לרגע להתנתק מהציוויליזציה, עד שצלילי הוואטאסאפ שבקעו מאחד הטלפונים הזכירו לנו שאנחנו חיים בשנות האלפיים. מיד לאחר שהאורחים שלי עזבו, החשמל חזר. המנורות דלקו והציגו בפניי את הלכלוך שנשאר, זה שפספסתי בחושך. שוב מצאתי את עצמי מנקה, אבל הפעם הייתי מצוידת בעוזר הבית הטוב ביותר- החשמל.
יומנה של אניטה קאלק
בקרו אותנו באינסטגרם
