כשהייתי קטנה הוריי הבטיחו לי שיום יבוא ויהיה שלום. שיונה לבנה עם עלה של זית תפרוש כנפיה, ושקט ושלווה ישררו בארצנו. אבל השלום לא הגיע, אנחנו נמצאים במלחמה תמידית ובמקום להחזיק בפה עלה של זית, היונים שמקננות לי במרפסת משאירות אחריהן מזכרות מסריחות.
בזמן האחרון אני נמצאת תחת מתקפה של יונים. הכלב שלי סימבה התחיל לנבוח ללא סיבה נראית לעין ואז גיליתי אותן. להקה שלמה של יונים, יושבת על המרפסת ומלשלשת. כמות הלכלוך והזוהמה שהיונים השאירו אחריהן הייתה נוראית והדבר הנורא מכל- הן השאירו סימנים על הבגדים היקרים שלי שהיו תלויים על החבל. אולי יום אחד זה יהיה טרנדי ללבוש בגדים עם לשלשת, אבל בינתיים מדובר בלוק מחורבן.
כמובן שכחולת ניקיון לא יכולתי להשלים עם המצב. קראתי שיונים הם הניגוד המוחלט לניקול ראידמן- הן נרתעות מחפצים מנצנצים. אז לקחתי את אוסף הדיסקים המביך שלי מכיתה ד', ותליתי באמצעות חבל דייגים את הדיסקים על המרפסת כדי להרחיק את היונים. לצערי זה לא עזר והיונים חזרו. כנראה שהבקסטריט בויז והספייס גירלס לא מפחידים אותן מספיק. גם נייר כסף, בניגוד לאמונה הרווחת, לא הצליח להרתיע את היונים. להפך, יותר ויותר יונים הגיעו למרפסת שלי, ישבו להן לצהריים ודברו במשך שעות כמו חבורת הזקנים ב"הפרלמנט".
שקלתי לרכוש מחנות חומרי בית תרסיס מיוחד שאמור ליצור משטח דביק על גבי המרפסת, להדביק את היונה למשטח ולמנוע ממנה לחזור למקום. אבל חששתי שייסורי המצפון יידבקו אליי אם אעשה את זה, אז וויתרתי על הדבק.
המצפון שלי היה אמנם נקי אבל המרפסת מלוכלכת. כמעט והכרחתי את רועי לחפש דירה חדשה, בתקווה שהיונים לא יעקבו אחריי עד לקצה השני של העיר, עד שנתקלתי בטלפון של מבריח יונים. שאול, גבר מבוגר מאוד שפניו מקומטות ושיערו לבן, נכנס לביתי בצעדים מלאי ביטחון. "איפה האובייקטים?" הוא שאל בתקיפות. הבנתי שיש לי עסק עם מקצוען שנמצא בתחום עוד כשהיה נהוג לשלוח מכתבים באמצעות יוני דואר. הוא הביט במרפסת הלבנה שהפכה לשחורה בגלל צואת היונים, גלגל את שפמו בקצות אצבעותיו וקבע חד משמעית: "חייבים להתקין רשת!". וכך, שאול מתח רשת שקופה וצפופה לאורך כל המרפסת והבטיח לי :"אם יונה תצליח להיכנס לכאן יעופו חזירים באוויר".
למחרת שמעתי רשרוש שבקע מן המרפסת. הצצתי מבעד לחלון וראיתי אותה. יונה לבנה נכלאה בתוך הרשת ולא הצליחה להיחלץ. מיד שלחתי יד ושחררתי את רגלה של הציפור שהסתבכה ברשת. היא פרשה כנפיים ועפה לה גבוה. ההבטחה של שאול לא התקיימה. הבטתי לשמיים ולא ראיתי שום חזירים מתעופפים. בכל זאת, קיוויתי שאותה יונה ששחררתי תעמוד בהבטחה אחרת, של ההורים שלי, ותחזור כשבפיה עלה של זית.
עוד מחוויותיה של אניטה קאלק
בקרו אותנו באינסטגרם
