כמה זבל כבר יכולים לייצר כמה בחורים

קיימות בעולמנו שלוש תעלומות שאני מתקשה לפענח: מה משמעות היקום? האם יש אלוהים? ומה זה נבדל? קיוותי לשבור את הסטיגמה, אבל כמו נשים אחרות אני משתעממת מכדורגל. במשך 90 דקות האוהדים מחכים לגולים כמו שאני מחכה לסיילים בחנויות לחומרי ניקוי, מעדכנים את השופט במה אמא שלו עוסקת, ואם הקבוצה שלהם הפסידה- הם מכריזים על יום אבל לאומי. דפנה דקל אמרה ש"זה רק ספורט", אבל גברים רבים יעדיפו להפסיד את החתונה שלהם מאשר את גמר ליגת האלופות. וזה לא שלא ניסיתי להתעניין. צפיתי פעם עם רועי במשחק של ברסה נגד ריאל מדריד, אבל נרדמתי עוד לפני המחצית. למעשה, כל מה שאני יודעת על כדורגל זה שמסי עשה פרסומת לתפוצ'יפס, שג'רארד פיקה הוא הבן זוג של שאקירה ושרונאלדו חתיך.

לכן, כשרועי הודיע לי שחברים שלו מגיעים אלינו לצפות במשחק, מיד ידעתי שזה הזמן שלי לברוח. מעולם הם לא צפו בכדורגל אצלנו בבית, אבל מכיוון שרק עברנו דירה לאחרונה הם החליטו שהגיע הזמן לגוון את מקום המפגש הקבוע שלהם. אני מחבבת אותם, אבל לא רציתי שישמעו אותי נוחרת בקולי קולות בזמן שהם צופים במשחק. לכן, קבעתי מפגש עם חברות, שהן אולי חופרות אבל לפחות לא גורמות לי להירדם בשמונה בערב.

כשארבעת החברים הטובים של רועי נכנסו הביתה, בירכתי אותם לשלום והתכוננתי לצאת. "מותק, יש לכם פיצוחים בארון, וגם קניתי בירות כמו שבקשת ובבקשה שמרו על ניקיון!" הוא הנהן לחיוב. "כן המפקדת!". שחררתי אותו מההצדעה ויצאתי מהבית, מביטה בסדר המופתי ומקווה שישאר כך.

אחרי שעה וחצי של רביצה בבית קפה חזרתי הביתה. ידעתי שהבית לא יהיה נקי כמו שהשארתי אותו. בכל זאת, מדובר בגברים שצופים בכדורגל והטסטוסטרון שלהם מתפרץ, אבל האמנתי שמלבד כמה פחיות בירה ריקות שישארו על השולחן, הבית לא יראה כמו אחרי הפצצה בהירושימה. החברים של רועי הם אנשים מתורבתים, מנומסים, הם בטח לא יחריבו לי את הסלון. התבדתי! פתחתי את הדלת בהיסוס ומה שנגלה אליי הוריד לי כמה שנים מהחיים. ערימות של פיצוחים התפזרו על הרצפה. פירורי חטיפים היו על הסלון, ובירה כסתה את השטיח הלבן. בקבוק קולה נשפך על השולחן וכוסות חד פעמיות היו זרוקות לכל עבר. "כבר חזרת? זה עוד לא נגמר. השופט נתן תוספת זמן של 6 דקות! התכוונו לנקות מיד אחרי שהמשחק יסתיים". אמר רועי והביט בי בחשש גדול. סליחה, הביט בי זה לא מדויק. בזמן שהוא דיבר אליי הוא פזל הצידה למסך הטלוויזיה, מתעדכן מה קורה על המגרש. יכולתי לחכות לשריקת הסיום, אבל כל מה שרציתי לעשות זה להוציא לרועי ולחברים שלו כרטיס אדום. במקום זאת, כיביתי להם את הטלוויזיה. הם התחילו לגמגם ולנסות למחות אבל פחדו מדי. הבאתי להם מטאטא וסמרטוט וציוותי עליהם להתחיל לנקות. ישבתי על כסא, אכלתי פיצוחים וצפיתי ב-4 גברים מקרצפים את הבית. נראה לי שאפשר לפתוח ענף ספורט חדש. הוא בטוח יהיה מעניין יותר מלצפות ב-22 גברים רצים אחרי כדור.

לכל הטורים של אניטה קלאק