כבר חמש שנים שאני ורועי ביחד, חמסה עלינו. אחרי חמש שנים של זוגיות, בחורה מצפה לקבל תכשיט יפה, יום פינוק בספא או איזו נופש בצימר, אבל רועי החליט להיות מקורי: ביום החברות הרשמי שלנו הוא נתן לי במתנה עוזרת. "בגלל שאת מנקה את הבית כל כך קשה, הזמנתי לך ליום אחד עוזרת שתקרצף את הבית בזמן שאנחנו נשב לארוחת ערב במסעדה". הוא הודיע לי. "נכון שאני מקסים?" כן, ממש. כל כך הוקסמתי מהמתנה הזאת שרציתי מיד לשאול אם יש פתק החלפה.
אתם מבינים, משוש חיי הוא הניקיון, ואני נהנית בכל רגע שאני מבלה עם סמרטוט ומגב. בנוסף, אני גם חולת שליטה, וחייבת שדברים ייעשו תמיד בדרך שלי, בלי שום חריגות. סדר הניקיון הוא קבוע, חומרי הניקוי לא משתנים לעולם, וכל הדברים חייבים לעמוד במקומם, כמו חיילים צייתנים. זאת הסיבה שלהביא עוזרת הביתה היה מבחינתי כמו הזקן של יאיר לפיד- טעות גדולה. ניסיתי לשכנע את רועי לוותר על הרעיון אבל הוא הבטיח שהכל יהיה בסדר, שחברים טובים שלו המליצו עליה ושמדובר במנקה מדהימה. זכרתי שלאותם חברים יש דירה נקייה כמעט כמו שלנו, אז הייתי מוכנה לקחת את הסיכון.
ואז סוזי הגיעה. שיערה הבלונדיני היה עטוף במטפחת ורודה, היא התנשאה לגובה 1.70 ולבשה גופיה צמודה ומכנסיים קצרצרים על גופה החטוב. סוזי נראתה כאילו הדבר היחיד שהיא מגהצת זה את האשראי של בעלה, והייתה כל כך יפה שתהיתי לעצמי אם היא לא סינדרלה המודרנית. אולי באמצע הניקיונות תגיע פיה שתלביש אותה בשמלה מהממת, והיא תרכב לה בתוך דלעת לעבר מסיבה באומן 17? הצגתי לסוזי-סינדרלה את חומרי הניקיון, והסברתי לה כמה וכמה פעמים על שיטת הקיפול שלי, על כך שהבגדים בארון צריכים להיות מסודרים לפי צבעי הקשת, ושהיא חייבת לנקות את המראה עם מטלית מיקרופייבר עדינה. "הכל בסדר. הבית יהיה נקי! תבלו!" היא אמרה בחיוך שחשף שיניים לבנות. "רגע, אבל את זוכרת לנקות את האבנית מהקומקום, נכון?" הספקתי לשאול לעברה לפני שרועי משך אותי החוצה מהבית. "אל תדאגי, מאמי". הוא אמר. "סוזי תנקה אותו כל כך שאת לא תכירי את הבית".
מזה בדיוק חששתי. ניסיתי ליהנות מארוחת הערב, אבל כל הזמן צצו להן מחשבות טורדניות. רועי ישב מולי במסעדה המפוארת, והחזיק ברכות את ידיי. רציתי להרגיש בנוח, אבל כשהבטתי בעיניים הכחולות שלו, מיד עלה בי פחד שסוזי תשכח להשתמש בחומר הכחול לניקוי החלונות. המלצר הגיש לנו מנת ניוקי ברוטב שמנת ערמונים על מצע של שקר כלשהו, אבל במקום לאכול את המנה אכלתי לרועי את הראש. "אולי נחזור הביתה? אני לא שקטה. היא לא עשתה עליי רושם של מנקה מקצועית". אמרתי לו. "אניטה, אולי תירגעי? את מתנהגת כאילו השארת את הילד שלך בפעם הראשונה אצל בייביסיטר". ובאמת הרגשתי שהפקדתי למשמר את הדברים היקרים לי מכל- הרצפה, הפאנלים, התריסים. מסכן המטאטא. חשבתי לעצמי. הוא בטח מתגעגע אליי.
הרגשתי שהזמן לא עובר, ושהארוחה הזאת נמשכת יותר מהעונה של "דה וויס". לבסוף הגיע הקינוח, ואחרי שכמעט נאלצנו לתרום כליה כדי לשלם, נסענו הביתה. פתחתי את הדלת ברעד ומה שנגלה לעיניי הכניס אותי להלם. סוזי ניקתה את המראה עם נייר עיתון. "מספיק! את תשרטי את המראה ככה!" קראתי לעברה, ואז הבטתי סביבי והבנתי מהו גודל האסון. סימנים של סבון נראו על החלונות ומהרצפה עלה ריח של חומר ניקוי שמיועד בכלל לקרצוף האמבטיה. נכנסתי לחדר השינה והבחנתי שהבגדים מסודרים בארון סדר אקראי, ולא לפי צבעי הקשת, והגרוע מכל- האבנית בקומקום נותרה כשהייתה. שמרתי את הכעס בפנים ונשמתי נשימות עמוקות, משתדלת שלא להתפרץ. רועי מסר לסוזי את הכסף והיא יצאה החוצה, מתנצלת. "מותק, אני יודעת שהייתה לך כוונה טובה" אמרתי לו. "אבל בפעם הבאה בבקשה תביא לי טבעת".
לכל הטורים של אניטה קאלק
חפשו אותנו באינסטגרם
