העונה האהובה עליי ביותר היא החורף. אין כמו להתכרבל בפוך, לשתות שוקו חם ולהריח את הגשם- תאמינו לי שאם חברות הקוסמטיקה היו מוכרות בושם בריח של הגשם, הייתי הראשונה בתור לקנות אותו. בכלל, יש משהו מרגש בלצפות בשלוליות שנקוות על הכביש ובענפי העצים שרועדים להם ברוח.
כך או אחרת, כשהתחיל היורה שמבשר את בואו של סבא חורף, מיד קיוויתי שאכן מדובר בממטרים ולא בשכנה המשוגעת שיורקת מלמעלה. הגעתי למסקנה שזאת לא הייתה היא, כי כל החברים שלי בפייסבוק הכריזו בסטאטוסים שיורד גשם. תודה חברים על התחזית. הדבר הראשון שרציתי לעשות היה לרוץ לרחוב ולקפוץ בין השלוליות, אבל כבת לאמא פולנייה, התרגלתי לכך שאסור לי לצאת מהבית לפני שאלבש חולצה טרמית, סוודר ומעליו עוד סוודר, מעיל, גטקעס, כפפות, כובע, מגפיים ובדובון. ככה, בקטנה. כל בגדי החורף שלי היו ארוזים בשקיות וואקום במדף העליון, אז הגעתי למסקנה שזה הזמן לסדר את הארון.
לקחתי סולם קטן כדי להגיע למדף (ככה זה כשאת מיניאטורית) והורדתי למטה את השקיות. כשפתחתי אותן הרגשתי כמו גבר שצופה ב?סופר קלסיקו?- התענגתי כולי. ליטפתי את בדי הצמר, סוודר הקשמיר והמכנסים דמויי עור (בטח דמויים. אני לא רוצה שהטבעונים יסקלו אותי באבנים), ומדדתי מעיל הטרנץ? שלי. כמה חבל שהחורף בישראל נמשך יומיים כך שלא תהיה לי הרבה הזדמנויות ללבוש את הדברים היפים האלה. אבל כמובן שצריך לנצל כל רגע, אז אחרי שסדרתי את הארון, ואחסנתי הביקיני, יצאתי החוצה אל הקור.
כל השכבות שלבשתי לא הצליחו לחמם אותי, והתחושה הייתה שנכנסתי לממלכה של יונית לוי. בכל זאת, נהניתי מהכפור, מהרעננות שבאוויר ובעיקר מהעובדה שהמייק אפ שלי לא נמס בחום ולא נראיתי כמו דיילת בסופר. אחרי שעה שבה טיילתי לי מתחת למטרייה, מעמידה פנים שאני ג?ין קלי ב?שיר אשיר בגשם?, החלטתי לחזור הביתה.
כשנכנסתי לדירה שהייתה ריקה, התחשק לי להתעטף בשמיכה מפנקת. נגשתי לארון המצעים וחיפשתי את שקיות הוואקום בהן אחסנתי את שמיכות החורף. גיששתי ולא הצלחתי למצוא אותן. לאן הן נעלמו? תהיתי. התקשרתי לרועי, שהיה עוד במשרד, כדי לברר. ?את לא זוכרת שהעברתי אותן לארון במרפסת? לא היה מקום עם כל הבגדים שלך? הוא השיב, מתרגז קצת על החברה מכורת הקניות שלו. נגשתי לארון במרפסת השירות, עליתי על הסולם ושלפתי את שקיות הוואקום. פתחתי אותן ואז הצטמררתי. שמיכות הצמר והפוך היו מלאות חורים. בכל שמיכה היו ממש בורות. בתוך הארון הישן, שהיה שייך לדיירים הקודמים, נוצרו עובש ורטיבות. הבנתי שפרפרי עש החליטו להפוך את השמיכות לארוחת ערב. לא אתפלא אם הם גם צלמו את האוכל שלהם והעלו לאינסטגרם.
הייתי המומה. קרצפתי את הארון עם אקונומיקה כדי להיפטר מריח העובש, וידאתי שלא נותרה בו טיפה אחת של מים שעלולה למשוך בשנית פרפרי העש. בצער השלכתי את השמיכות לפח האשפה, על אף שלא היו לנו בבית עוד מלבדן. השעה כבר הייתה מאוחרת מכדי שאוכל לצאת לקניון ולרכוש שמיכות חדשות. רעדתי מקור ולא הייתה לי אף שמיכה שתחמם אותי, אז ישבתי לי בסלון, לבושה במעיל ומכווצת כולי. אחרי רבע שעה נשמע צלצול בדלת. זה היה רועי. ספרתי לו על המטעמים שפרפרי העש עשו מהשמיכות שלנו והוא חייך חיוך עצוב. ?אני אחמם אותך? הוא אמר ועטף אותי בזרועותיו. ישבנו מחובקים בסלון וידעתי שהוא הסיבה העיקרית לכך שאני אוהבת את החורף.
כל טורי הניקיון של אניטה קאלק
