אניטה והפתרון לסידור הארון

אני אמנם עדיין לא בת 30 ויש לפניי עוד שנים רבות עד שאתחיל לשחק בינגו ואצפה ב"יפים והאמיצים", אבל כבר עכשיו אני יודעת מה אכתוב בצוואה. הנכס היקר שלי ביותר, שאותו אוריש לבנותיי ונכדותיי, הם הבגדים שלי. אם יש משהו שמעורר אותי יותר מפאנלים מצוחצחים, אלו שמלות חדשות, והרבה מהן. האשראי שלי עד לכך שאני מבקרת בקניון ובאתרי השופינג באינטרנט פעמים רבות יותר מאשר הפעמים בהן ג'ואן ריברס, עליה השלום, בקרה בחדר הניתוחים.
נכון שבגדים לא עושים את האדם, אבל הם עושים אותי מאושרת, ויש לי בסביבות 500 סיבות לאושר שתלויות על הקולבים בארון.

אלא שהצרה עם קניות רבות זה לא רק מינוס בבנק אלא חוסר מקום לאחסון כל אותם אוצרות. מאז שעברתי לגור עם רועי אני נאלצת לחלוק ארון עם אדם נוסף, ומדובר באתגר הכי קשה מאז הניסיונות לפתור את הסכסוך הישראלי פלשתיני. ברי סחרוף שר מפנה מקום בארון לבגדים שלה, אבל הוא כנראה מעולם לא גר עם מישהי כמוני ולא יודע שארון אחד לא מספיק לשניים. כל הבגדים שלי השתלטו לחלוטין על הארון. רועי המסכן הצליח בקושי לנכס לו מדף פצפון לתחתונים. באמת שניסיתי למצוא פתרונות לבעיה- ארזתי את בגדי החורף בתוך שקיות וואקום, השתמשתי בקולבי פלא שאמורים לחסוך מקום בעמוד התלייה, טמנתי חולצות בארגז מצעים ואפילו שקלתי לאחסן את הנעליים בתוך התנור. ובכל זאת, לרועי אין פינה ראויה לבגדים שלו ולי, יש בגדים רבים שעדיין נמצאים במזוודה בשל חוסר מקום.

בעולם טוב יותר היה שלום עולמי, היו מוצאים פתרון סופי לדאעש ולי היה חדר ארונות ענק, אלא שאני ורועי מסוגלים בקושי לממן חצי חדר בדרום תל אביב. אמנם בדירה עם ההורים לא היה לי חדר ארונות, אבל הארון בעל שבע הדלתות ששימש רק אותי, הספיק לי כדי לארגן בצורה מופתית את הבגדים לפי צבעים, גזרות, טקסטורה ושמות מותגים. במצב הנוכחי אין לי שום אפשרות לסדר כראוי את הבגדים, ומכיוון שאני גם חולת ניקיון מלבד היותי חולת שופינג, הרגשתי שאני נמצאת על סף התמוטטות.

כמעט ושקלתי להצטרף למנזר, שם כל מה שצריך לתלות בארון זאת גלימה שחורה, אבל רועי מצא בשבילי תשובה אחרת לבעיית אחסון הבגדים: "למה שלא תמכרי חלק מהם?". וככה מצאתי את עצמי מארגנת בבית מכירה של כל הבגדים שכבר קטנים עליי, שכבר יצאו מהאופנה או כאלה שנרכשו כנראה כשהייתי עיוורת (מכנסי נמר סגולים? מה חשבתי לעצמי?). כמעט כל הבגדים נמכרו תוך שעה ואת אלו שלא הצלחתי למכור תרמתי לעמותות. פתחתי את הארון ונדהמתי לגלות שהוא כמעט ריק. היה בו מקום גם לבגדים של רועי וגם לירון ברלד. הסתכלתי על המדפים הערומים, על הקולבים המיותמים מבגדים, וגם על הארנק שהשמין מכל שטרות הכסף שקבלתי במכירה. סגרתי את הארון והודעתי לרועי שאחזור בערב. "לאן את הולכת?" הוא שאל. לקחתי את הארנק והשבתי: "קצת שופינג, בשביל הנשמה".