חולת ניקיון יוצאת לעבוד

תחילת שנת הלימודים הקרבה, מביאה איתה גם הפתעות חדשות. הקריירה הענפה והרצינית שעליה נשענתי בשנים האחרונות, טיפחתי, התקדמתי בסולם ההיררכי ולמדתי סודות מקצועיים, עומדת להיגמר. כן, ימים ספורים בתור חולת ניקיון אמיתית. הג'וב הזה שהצלחתי לטפח במשך שנים ולהאמין שבאמת מועיל לכלכלת הבית עומד להתפוגג ולעבור למצח מלחמה. העמדה שלי בתור מנקה ביתית מוסמכת ומדופלמת תהפוך בקרוב מאוד לשולית בחיים.

עבודתי החדשה, במשרה מלאה, לא פחות, עומדת לגזול ממני את היקר לי מפז: את היכולת לבטא את מחלות הניקיון שלי. היא עומדת לשאוב ממני את השעות של מירוק החלונות בספריי מותאם, עם מטליות ספציפיות לחלונות, אחריהן הייתי עוברת עם שואב אבק במסילות החלונות. מעתה היא תיקח ממני גם שאיבת אבק מתחת לספות, מאחורי כריות, ובין חריצים. עוד יחסרו לי שאיבות האבק, ניקיונות הקירות וטאטוא התקרות. לא יודעת מה אעשה בלי שפשוף הכיור, הפנלים, השיש ומתקן ייבוש הכלים.

אתגעגע במיוחד לאקונומיקה חברתי, שהפכה להיות משוש חיי, יד ימיני, החצי השני של הלב שלי. למירוק השירותים שהובילה, לריחות האמבטיה הנקיים שנתנה, לשקט הנפשי שהשרתה עלי. לכך שהפכה אותי להיות מי שאני. לחומרי הניקוי בשפריצרים השונים שמילאו חלק נכבד ממלאת יומי, המלאים תרכיזים שונים של אושר וניקו בצורה ספציפית ויוצאת דופן כל פרט ופרט בבית והקנו לו את תערובת הריח האופיינית לו.

שלא תטעו, כל אלה יישארו בליבי תמיד ויתבצעו מדי פעם, אבל לא בכל יום. כן, אלא אם אני מתכוונת לישון שעה אחת בלילה (ואני אדם אוהב שינה ולכן נראה לי שאוותר על חגיגה זו). לצערי לא בכל יום אוכל להגיע לפינות האלו שאיש לא רואה אותן מלבדי אבל אני אוכל את הלב וכשאראה גרגר אבק סורר אאלץ להסיט את מבטי הרחק ולהימנע ממגע, כי בוודאי יהיו לי דברים חשובים יותר לעשות. יש שיגידו לי לקחת עוזרת, שהיא תנקה את מה שאני לא מספיקה, כי בכל זאת אדם לא יכול לעשות הכל, גם אם הוא אישה תקתקנית במיוחד אבל הסיכויים שעוזרת באמת תזיז כוננית ספרים על מנת להגיע לפירורי האבק שמצטברים מאחוריה - עם כל הכבוד לכל עוזרות הבית שבעולם - נשמע לי מופרך.

על מה לא אוותר? קשה יהיה להניח בצד את השטיפה היומית והטאטוא הבסיסי שמגיע לפניה. הברקת השירותים היא פעולה שאי אפשר לפסוח עליה וכמובן הדאגה המתמדת למטבח הפתוח והכיור. לא אוותר על סידור קפדני של הבית בסוף יום וריסוס ריחות טובים בפינות בעיתיות, על ריקון מתמיד של הפחים ואוורור הכריות והשמיכות בחדרים.
בלב כבד ובהמון כאב, החלטתי שלכתוב לכם טור פעם בשבוע גוזל ממני זמן ניקיון יקר. בכל זאת מדובר בשעתיים שלוש של מחשבה וישיבה ליד השולחן פעם בשבוע, וכאמור לאנשים חולי ניקיון כמוני מדובר במצרך נדיר ויקר מפז. עכשיו, כשאני חוזרת למעגל העבודה האמיתי, אין לי זמן לפטפוטי סרק, יש פה בכל זאת רצפה שצריך לשטוף.

כבר מתגעגעים? כל הטורים של סאני סופט