אמא שלי תמיד נוהגת לספר באירועים משפחתיים שכשנולדתי החזקתי סמרטוט ביד אחת ומטאטא ביד השנייה. האמת היא שזאת הדרך שלה לעקוץ אותי על כך שאני חולת ניקיון אמיתית. מה זה אומר חולת ניקיון? פירורים על הרצפה מדכאים אותי, אני חוטפת מיגרנה מכלים מטונפים ומבחינתי בלגן ולכלוך זה יותר גרוע מלחלות באבולה. במשך 27 שנות חיי הצלחתי להסתדר עם אובססיית הניקיון שלי בלי כל בעיה, וזאת בזכות אמא שלי שדאגה, ביחד איתי, לבית מצוחצח. שתינו נהגנו לקרצף את הבית בצוותא, כשהיא אחראית על ספונג'ה וחלונות ואני על טאטוא ושאיבת אבק. התייחסנו לכל ניקיון כזה כמסיבה אמיתית, כשהדיג'יי הוא אחי הקטן ששם לנו MTV בפול ווליום.
אבל הכל השתנה לפני כחודש, כשעברתי לגור עם החבר שלי, רועי. כשאת מתחילה לנשוק לגיל 30 מגיע הרגע שאת צריכה לעזוב את הקן המטופח והנקי שלך ולעבור לדירת שני חדרים מצ'וקמקת בתל אביב. ידעתי שמגורים עם רועי, שמחבב ניקיון כמו שחמאס מחבבים את תושבי ישראל, יהיו מאתגרים עבורי, אבל אני בחורה אופטימית. עוד אצליח לגרום לבן הזוג להתמכר לריח של אבקת כביסה, להתאהב בספריי חלונות ולהשתגע משימוש באקונומיקה.
מסתבר שהייתי אופטימית מדיי. מאז המעבר המשותף הבנתי שנשים אמנם מכוכב נוגה אבל גברים הם בכלל מכוכב ה"נו, אז מה אם כל הגרביים שלי פזורים בסלון, למי זה מפריע?" ובכן, רועי נשמה, לי זה מפריע! ממש כמו שהיקום הוא אינסופי גם מטלת הניקיון בבית שלנו היא אינסופית, משום שבזמן שאני שוטפת כלים, רועי שותה לו עוד 20 כוסות קולה שאני צריכה לשטוף. ולא, אל תגידו לי לתת לו לשטוף את הכלים- אחרי שהוא שבר לי את הספל שקבלתי מתנה מהחניכים שלי בצופים, אני מעדיפה להרחיק ממנו את הסקוטצ'.
לפני כמה ימים רועי הבחין שאני קצת מצוברחת. הסברתי לו שמאוד קשה לי עם העובדה שהוא לא מנקה אחריו, ושבלעדיי הבית היה נראה כמו שלוחה של חירייה. "מותק, אל תדאגי. לכי תפגשי עם חברות לקפה ואני אנקה את הבית למופת. כשתחזרי את לא תכירי אותו". הוא אמר לי בחיוך. מיד זינקתי על ההצעה, כי בפעם האחרונה שהיה לי זמן לשבת לקפה עם חברות, "היי פייב" עוד היו להקה פופולארית. יצאתי מהבית ונשקתי את רועי בהכרת תודה, מאושרת שזכיתי בבן זוג כל כך מתחשב.
אחרי שעתיים של רביצה בבית קפה עם החברות הנשואות שלי, חזרתי הביתה. פתחתי את הדלת והתכוננתי להפתעת חיי. ואכן זאת הייתה הפתעה, אבל מסוג ההפתעות שקונדסון נותן לחבריו הדרדסים, כזאת שמתפוצצת בפנים. בכל הרצפה היו פזורות קליפות גרעינים. שאריות פיצה היו דבוקות על הספה ופחיות בירה עמדו על השיש. "רועי! מה זה הבלגן הזה?" נדהמתי. והוא בתגובה: "מאמי, ממש רציתי לנקות אבל בדיוק התחיל משחק. אבל תראי, הספקתי לקפל את הגרביים שלי" אמר והצביע על זוג גרביים שהיו דחוסים בתוך המגרה. רציתי לצעוק ולהתעצבן אבל במקום זאת ביקשתי מרועי לפרוש את הידיים. ניגשתי לארון הניקיון והנחתי לרועי סמרטוט ביד אחת ומטאטא ביד השנייה. "רועי, תתחיל לנקות, אני אדאג למוזיקה". אמרתי לו והעברתי את התחנה בטלוויזיה ל-MTV.