כל ההכנות לקראת החזרה ללימודים

שבוע שלם של בטן גב נגמר לו, ואיזו הרגשה משחררת זו הייתה. בלי ניקיונות במשך שבוע, בלי חרדה מתמדת לשאיבת האבק, לשטיפת הרצפה, כביסות ושאר ניקיונות יומיומיים שאי אפשר להתחמק מהם. הראשונה שהתגעגעתי אליה הייתה שטיפת הרצפה. הו, כי אין כמו שטיפת רצפה בכל ערב כדי להרגיש את ריח האקונומיקה בוורידים. ומיד לאחריו חזרתי לעיסוקי היומיומיים. הפעם התמקדתי כמובן בהכנה לבית הספר.

עיטוף ספרים הוא אחד מהפעולות החביבות עלי. לקחת ספר מעופש וישן שעברו עליו כבר יותר מדי ידיים, הורים וילדים, וברגע להפוך אותו ליצירת אמנות צבעונית ונקייה. כל מחלקה נמצאת אצלי בצבע אחר ועל כל ספר מדבקה עם שם הילד, מצוירת בכתב יד מסולסל ונעים. כמובן שבגלל שהילדים שלי בגילאים קטנים הם מאפשרים לי את השיגעון הזה, ובוודאי בכיתות הגבוהות כבר יתנו לי מבט עקום, אבל אין כמו ילדים קטנים ותמימים כדי לשכנע אותם שזה הדבר הכי חשוב בשנת הלימודים.

ריקון שולחנות הכתיבה הוא הכרחי, גם כדי להוציא מהם את הזבל של שנה שעברה, אבל בעיקר על מנת לנקות אותם עד היסוד: מגירות הוצאו והונחו בהם דפים ריחניים חדשים, מדפים התרוקנו מספרים ורסס ונגב עשה עליהם שעות נוספות, ואפילו מנורות הקריאה קיבלו טיפול מיוחד שהן לא עוברות בדרך כלל. הטושים והעטים עוברים מיון קדחתני , עובר קשקוש רציני ומי שלא עומד בסטנדרטים הרצחניים עובר לקופסאות פח חדשות ונקיות ואילו המיובשים מתייבשים להם בדרך לפח.

הדפים מתמלאים להם בחינניות בקלסרים, המחקים נזרקים לפח (כי מי יכול אפילו להסתכל עליהם כשהם כה מטונפים) והעפרונות מתחדדים. זהו, השולחנות מוכנים למסדר ושנת הלימודים יכולה להתחיל מבחינתי. אבל לצערי זה לא הכל, כי יש עוד המון הכנות שלא מסתכמות בכך. צריך להחליף חולצות בית ספר ולהדפיס עליהן את שם המוסד החינוכי שיבלו בו בשנה הקרובה, ולצערי אלו חולצות מזעזעת לכל הדעות, אבל זה כבר למדור אחר. חייבים לארגן קופסאות אוכל יפות ומבריקות ולקנות מפיות אוכל חדשות מבד.

אבל רגע לפני ששנת הלימודים החלה, ואחרי המשימות ההכרחיות החלטתי לעשות מעשה ולשנות סדרים בתוך החדר, כי המונוטוניות והסדר הקבוע מדי דגדגו לי בכפות הידיים. לרגע היססתי והתלבטתי אם להתחיל עכשיו לדחוף רהיטים ולהזיז סדרי עולם או להשאיר את הקיים ולנוח קצת על זרי הדפנה. אז כמובן שלא נחתי וכמובן שלא הצלחתי לעצור בעצמי, החלפתי בין הספרייה למיטה, הזזתי את השטיח ב-90 מעלות וכדי לסיים את התהליך בראש שקט, נסעתי לי לדרום תל אביב כדי לרכוש טפט לקיר שצמוד למיטה. סתם כך לשם השינוי.

מזלי שכל הסדר המחודש נעשה כשהילדים היו בלילה אצל הסבתא, אחרת לא היה זמן לבצע את כל המטלות האלו בהינף יד. וגם, לא נעים לומר, שאם היו רואים אותי בשיגעוני מחפשת היכן לנקות ואיפה להחליף רהיט, היו חושבים שהשתבשתי יותר מהרגיל ואפילו היו מציעים לשלוח אותי בחזרה לכיתה א'...

עוד חוויות ניקיון של גברת סופט