כל מי שחי בזוגיות מכיר את התחושה. המעבר למגורים משותפים מרגש ומדיר שינה מהעיניים, אך מיד לאחר מכן מגיע השלב הרציני יותר שנקרא: ניפוי חפצים. מה נשאר בבית המשותף מהנדוניה שכל אחד הביא איתו? למי יש חפצים יפים יותר? איפה מתפשרים? על איזה ספה מהוהה לגיטימי לעורר מלחמה ועל איזה צלחת (לא כל כך מעוצבת), אפשר להשתיק את ההתלהמות המיותרת? סרביס הפורצלן שסבתא שלו הביאה יקרה לליבו, אבל סדוקה לגמרי וגם ככה אין מקום בארונות המטבח. היא לעומת זאת, מטפחת ג'ונגל במרפסת שמסתיר לו את הנוף, כשהוא בסך הכל רצה פינה קטנה ורגע של שקט. אז אהבה זה שוקולדים, דובונים ופרחים אדומים בט"ו באב, אבל בשאר הימים? זו התמודדות ולפעמים גם התפשרות, כשאתם לא עפים על החפצים של הפרטנרים שלכם אבל חיים איתם ומחרישים. זה כעור, שבור, ישן אבל נשאר אתכם, כי ככה זה באהבה.
וידה ומשה לויים (בצלאל) מטפחים זוגיות כבר 48 שנה, יש להם חמישה ילדים ושמונה נכדים. הם מתגוררים בדירה נעימה בנתניה וכמעט לכל חפץ שתלוי בה יש סיפור. וידה, כותבת ספרי בישול פרסיים ומשה פנסיונר. "העיסוק שלי היום הוא לעמוד מאחורי וידה. אני עדיין מחזר אחריה. לפעמים היא אומרת לי שהיא נבוכה מהמבט שאני שולח לה". וידה שעלתה ארצה בגיל 21 הביאה איתה מפרס הרבה חפצים סנטימנטליים. חלקם מפוזרים בבית, ממוסגרים ומקבלים מקום של כבוד. "אלו חתיכות מההיסטוריה שלי" אומרת וידה. "אני שומרת אותם לילדיי". את כלי הכסף הרבים שמאורגנים בקפידה בוויטרינה שבסלון וידה מסדרת, אבל על הניקיון משה אחראי.
וידה אמנם נחשבת לאוטוריטה בבית. על פיה יישק דבר. משה מצדו מקפיד להביא לאהובתו כל בוקר קפה ועוגה למיטה, וזה קורה מהיום שעברו לגור יחד. אבל על דבר אחד משה לא מוותר. צלחת הזכוכית שמונחת על שולחן הקפה בסלון אותה קיבל במתנה מאחיו. וידה מסתכלת עליה, מרימה גבות ושותקת. כאן היא שותקת. "הוא קיבל אותה במתנה והוא מתעקש עליה. הוא לא מתעקש כמעט על שום דבר, אז ויתרתי".
מעל פינת האוכל של בני הזוג ממוסגרת רצועת קטיפה, שזורה בחוטי זהב וכסף שוידה הביאה איתה מפרס. היא מיועדת במקור לכיסוי אח מאבן ונמכרת במשקל בשל יוקרתה. "אני לא חושב שזה צריך להיות כאן בכלל" משה אומר בזהירות. "אבל וידה אמרה אז כך יהיה".
רון נויברגר (26) סטודנטית לפילוסופיה ומטיאס ביאלבסקי (27) הייטקיסט, הכירו לפני שנתיים וחצי. בשנה שעברה החליטו לעבור לגור ביחד באזור הצפוני של תל אביב ולמרות, שאת רוב הרהיטים הם רכשו במשותף ולא הביאו איתם מהבית, עדיין יש דברים קטנים שקופצים לכל אחד מהם בעין.
"יש לי אוסף תמונות קטנות ישן מאוד שקניתי עם ההורים בצפון לפני עשור. חשבתי שזה נחמד לשים את זה על העמוד בכניסה לדירה." מספרת רון. "מטיאס חושב שזה ממש מיותר ואפשר להשאיר את הקיר הזה ריק. אבל כשאני מוותרת על אוסף המכוניות שלו שמצא מקום של קבע בכוורת שבסלון אז אנחנו תיקו". את אוסף המכוניות המיניאטוריות מטיאס אוסף מזה שנים. כל נסיעה של הוריו לאורוגואי מלווה בעוד ועוד מכוניות. רון חושבת שזה ילדותי אבל מאחר ואלו משתלבות יפה בסלון היא משלימה עם העניין.
ערן אובסיוביץ (33) עו"ד ועמי נאמן (31) מנהל תיקי לקוחות בשלמור תקשורת, התחתנו במזל טוב בתחילת השנה. הם חולקים דירה במרכז תל אביב ומבחינתם, תחזוק הבית הוא מבחן של זוגיות. "לשנינו יש דעות נחרצות בעניין הנראות. חשוב לנו שהדירה תהיה מטופחת, נעימה ונקייה. אנחנו מארחים בה באופן קבוע והיא מוכרחה להראות טוב" אומר ערן.
באופן די מפתיע הקירות בדירה הזו ריקים. הם לבנים ונקיים אך משוללי תמונות ודקורציות. "אני לא אוהב לפצוע את הקירות" מציין עמי. "עד שלא נמצא את התמונה המושלמת לא תכנס אלינו הביתה אף מסגרת". אבל אז ערן התעכב יום אחד באיקאה על אוסף של מסגרות קטנות וביקש לעשות בבית קיר קטן של תמונות משותפות. עמי עיקם את הפרצוף 180 מעלות. לא ידע איך להתמודד עם רוע הגזירה. "זה לא מוזיאון פה ובטח שלא קיר זיכרון. למה לתלות תמונות של עצמנו בבית?!" חלפו כמה ימים והקיר שמוביל למטבח עוטר בתמונות של בני הזוג. עמי ויתר. ערן חייך והפידבקים של האורחים זורמים.
השטיח הבהיר שבסלון גם עלה לדיון בבית הזה. עמי בחר במראה בהיר ומינימליסטי וערן ביקש משהו יותר צמרי וכהה. "באים אלינו אורחים, דורכים עם הנעליים ומלכלכים את השטיח" ערן מספר. "צריך להיות גם פרקטיים, אי אפשר לחשוב רק על יפה. אי אפשר לבקש מהם לחלוץ נעליים זה לא בית יפני פה". כך או אחרת השטיח הבהיר נשאר. עמי מרוצה וערן מייחל ליום שהוא יתבלה ויגיע הרגע לרכוש שטיח חדש.
אפרת ורן גרינברג חיים יחד 15 שנה. יש להם שלושה ילדים וכלב, וכולם חיים בהרמוניה ברחוב דיזנגוף בתל אביב. לאפרת (42) ביולוגית ורן (45) מהנדס מכונות, יש אמנם פז"ם בחיים המשותפים ועדיין, יש חפצים בבית שעליהם מתפשרים ואין הסכמה גורפת.
"רן הביא מתאילנד מנורת רצפה לא אסתטית לטעמי והתעקש שנשתמש בה. הפתרון שמצאתי לנכון לטובת שלום בית הוא להניח אותה בשירותי האורחים. אומנם אין שם שקע חשמלי אבל שם היא מוצנעת ורן יכול להיות רגוע שלא זרקנו אותה." מספרת אפרת.
בניגוד למנורה המוצנעת של רן, החפץ שהוא פחות אוהב ואפרת מחבבת במיוחד דווקא בולט וכולם רואים. מה לעשות יש דברים בחיים שמקבלים עדיפות. "מדובר בסט כלי פורצלן. שני קנקנים וכוסות מעוטרים בפרחים שקיבלתי מאמא שלו" אפרת מוסיפה. "זו ירושה מהסבתא. לא רק שיש לכלים ערך סנטימנטלי, הם יפים לטעמי ומונחים בסלון על מגש ומתפקדים על תקן של נוי".
