להפעיל את הילדים בממ"ד

לפי משרד החינוך, החופש הגדול מתחיל ביולי אבל אלוהי הקייטנות עוזרים לי כל שנה ומשאירים אותי כל שנה להתמודד עם חודש אוגוסט בלבד. שבוע אצל חברים בקיבוץ, שבוע בתפזורת אצל הסבתות השונות ושבועיים שבהם נודדים הילדים בין העבודה של אמא, של אבא ואפילו של הדודות. עד כדי כך המצב לפעמים נואש. יש את המשקיעים שביום שבהם הזאטוטים בחזקתם מוציאים לפועל פעילויות לרוב ויש שפשוט מניחים אותם מול הטלוויזיה.

השנה, הקייטנות היו קייטנות חוץ, עמוסות פעילויות טבע, מים, משחקים חופשיים והוצאת מרץ וכל זה בתשלום לא גדול מדי ושמול עיניהם תכנים נעימים ולא מוגזמים. אבל כל זה נהדר עד שהגיע חמאסצ'יק והרס לי את התוכניות ליולי. תגידו, חמאס, אם כבר ביולי אז לפחות תבואו עם פעילויות רלוונטיות. לא הקשיבו.

ולכן לא הייתה ברירה אלא להפעיל את נוהל שכן ולתפעל קבוצת אמהות שתהיה אחראית להפוך את הממ"ד שלה לקייטנה לחמישה ילדים אנרגטיים. פעילויות קרובות לממ"ד הן תמיד עניין של יצירתיות וקצת מעוף. לרוב האימהות לא הייתה בעיה והן החלו בסבבים של משחקי גומי, הפרחת בלוני סבון, צביעה בצבעי ידיים, בלורדים או בגואש, פיזור וניסיון להרכיב פאזלים וכיוצ"ב. בקיצור – מועד לטינופת.

מה יהיה איתי? כל היצירה מלאת הגואש שעלולה להגיע אלי לשטיח והטושים האימתניים והעבים שמאיימים להחריב לי את לובן הקירות לא מתאימים לי. בקושי עם ילד אחד שנכנס בריצה אל הממ"ד כשרגליו אינן נקיות אני מתקשה להתמודד, אז עם חמישה? רק אספר לכם שבסוף אותו יום הייתי קרובה למדי להתעלפות, וזה לא כי צפיתי יותר מדי ביחיא קסאם, הכתב החדש והחתיך של רשת אל חורה (ומי שאינה בקיאה בנצפה אני שולחת אותה מיד לבהות בו), אלא דווקא מכמות הבקשות לניקיון, שילדי כבר רגילים אליהן ומטביעות האצבעות שהשאירו הילדים בתוך מקום כל כך קטן שבימים אלו נקרא ממ"ד.

אז מה עשיתי במקום לטנף, אתם בוודאי שואלים וגוזרים מיד לממ"ד שלכם. רתמנו את הילדים לסדר הלאומי! התחלנו במשחקים הבנאליים כמו פלונטר, משחק השקט, יוגה לילדים ועוד משחקים שאפשר לשחק כל פעם שנמצאים בתוך בית סגור. אבל לא אצלי בבית. אצלי, אם משחקים אז לפחות שתהיה לזה מטרה עילאית ומתנשאת של סדר. ספרנו חרוזים ומיינו לפי הצבע, מיזם שהפך מטרה עליונה ברגע שהגיעו גם השרוכים ואליהם הושחל כל הטוב הזה. סידרנו ספרים לפי צבעים וגודל, מיינו קופסאות על קופסאות של חלקי פליימוביל וחילקנו אותם לקופסת אנשים, אביזרים, כלי עבודה וכו' – תאמינו לי שזו הייתה ממש מלאכת מחשבת. כנ"ל עם חלקי הלגו השונים, בלי יוצא מן הכלל.

המשכנו לכיוון הטושים והצבעים ועברנו אחד אחד כדי לוודא שהם אכן עובדים ומהי דרגת החוזק שלהם על הנייר. טושים עבים קיבלו קופסה משלהם ואילו טושים אקסקלוסיביים ירדו למחתרת הנייר המכונה המגירה של אבא, ושם כידוע אין יוצא ואין נוגע. לפינל'ה, ורגע לפני ששיחדתי את הילדים הקטנים בצעצוע קטן מתנה כדי שלא יספרו את מעללי להוריהם, פרקנו את קלסרי המע"מ והמשכורות של 7 השנים האחרונות ודאגנו לחורר את כל הדפים, ליישר אותם ולסדר לפי חוצצי חודשים. אחרי 6 שעות ו-5 ילדים אני יכולה להגיד בוודאות – גם בשבוע הבא אני מחכה לתורנות ילדים שלי בממ"ד. מגירת הגרביים שלי חייבת ארגון מחדש.

לכל הטורים של סאני סופט