מחלת ניקיון עוברת בגנים?

חינוך טוב מקבלים מהבית. גם חינוך רע מקבלים מהבית אבל זה כבר סיפור לפסיכולוג שלכם ולא אלי, כן? אז את החינוך הטוב שלי קיבלתי מאימי הטובה והמוכשרת ניקיונית. היא כמובן קיבלה את זה מאימה היקית והמסודרת למופת וכך הלאה. כך דורות שלמים של סדר, ניקיון, ארגון וטיפוח החלל עברו בגנים עד שהגיעו אלי. יש שיגידו שמדובר באסון ויש שיקבלו זאת בברכה ויזרמו עם זה עד לקצה. אני כמובן שייכת לקבוצה האחרונה.

כשאימי מגיעה אליי הביתה, רגע אחרי נשיקות לי ולנכדיה, היא פונה לפטפוטי הסרק שלנו התוהים על מזג האוויר ועל עונת המלפפונים וכל זאת ליד הכיור, תוך כדי שהיא "מעבירה" סמרטוט על השיש. לכאורה אקט בלתי מזיק אם הוא היה מגיע לבדו. אבל זה לא נעצר, זה ממשיך אל תוך הכיור שם אולי נשארה כוס סוררת שטרם הגיעה למדיח, ועל כן גם הכתימה את הכיור שצריך רק לרגע לעבור קרצוף. ממשיך בקיפול מחודש של מגבות המטבח לכדי שלמות ומסיים בסידור המוצרים במקרר לפי תאריכי תפוגה.

ברוב טובה וגדלותה היא לימדה אותי להבחין בין לכלוך שיוסר בסמרטוט לבין זה של טאטוא, היא נתנה לי טיפים להסרת שומנים מהירה מהתנור בעזרת מסיר שומנים פורטה פלוס שיודע לעשות את זה יותר טוב מכל אחד אחר ויותר מהכל היא לימדה אותי לא לחפף. כי כמו שהיא אומרת: אנשים שמחפפים בניקיון יחפפו אחר כך גם בנישואים, ואת זה את לא רוצה מיידעלה". ובמשפט הזה התכוונה כמובן לשכנה שלה מרחוב פרוג שלא השתייכה לקבוצת הנשים הנכונה, לא ידעה לנקות ולא לשמור על בעלה בבית. כל הבניין ידע את זה חוץ מהשכנה, ומכך התקבע המשפט האלמותי של אימי.

כשבגרתי והיא הבינה שהמשימה הוכתרה כהצלחה ולא אהפוך להיות כמו ההיא מהדירה ליד, נרגעה קצת מהלחץ האינטנסיבי שהפעילה עלי והחל מגיל 16, שיחררה את הרצועה ובמקום להעיר על כל דבר, הייתה מעירה רק על כל דבר שני שלא מספיק טוב. עד כדי כך היא הייתה רצינית, מחנכת וטובה במה שהיא עשתה, שהוויתורים שנעשו כלפי היו מעטים עד מאוד. אז לא תמיד הבנתי אותם, כי איזה ילדה בת 16 מבינה למה צריך לנקות גם את הפאנלים של השקעים או לדפוק את האבק מהשטיח פעמיים בשבוע אבל עשיתי אותם, כי מי רוצה להסתבך עם אמא קשוחה?

בלי לשים לב, הפכתי להיות גם מורתה של אמא. עם השנים השתכללתי וטריקים חדשים ומזרזי שפשופים נוצרו. כמובן שהקדמה ועשרות מוצרי הניקוי נתנו יד לדבר אבל אני כבר יכולה להודות: הפכתי את הניקיון בבית לאמנות של ממש. הבנתי את זה לפני כחמש שנים, כשאימי עברה לדיור מוגן והייתה צריכה להעביר דירה שלמה לתוך דירת שני חדרים מיניאטורית. איכשהו, במן קסם שכזה הצלחתי לארגן מספיק מקומות אחסון כדי שתזרוק מעט ותצליח להשאיר אצלה את רוב הזיכרונות, תוך כדי סדר וניקיון באמת יוצאי דופן, כי זו אמא. המשפט שאמרה לי יום אחרי המעבר מבהיר את מי זו אמא שלי לחלוטין. "זה לא שאת לא מחפפת בניקיון, את יכולה להיות האורים והתומים שלו." זה, חברים, הוא תמצית האושר.

לכל טורי הניקיון של סאני סופט