בדרך לפיסגה: פסח עבר אבל הניקיונות ממשיכים

אתם מריחים את זה באוויר? את תחושת החופש? את הלחץ שירד מהחזה המאפשר לידיים לזוז שוב? אני מריחה את זה כבר כמה ימים. שלא תטעו – זה לא האביב שבאוויר המביא איתו אלרגיות שמפזרות רסיסי עיטושים לכל כיוון אלא ריח החופש מהילדים ומהאירוח שגורם לבית להיות מטונף יותר. זהו. נגמר.
את הימים האחרונים ביליתי בניקיון המקום שהתלכלך בצורה הרצינית ביותר בחג הזה – המטבח. כאילו לא היה מספיק לי ערב החג עם גדודי האנשים שנכנסו, והמשפחה שנשארה ללילה – הגיעה המימונה. אפיה וטיגונים, צבעי מאכל ותועפות סוכר נדבקו לי לפינות של השיש.

כמובן שלפני החג עשיתי טיפול עשרת אלפים לשיש ומרחתי עליו סילר, שלמעשה שומר עליו מכתמים כמו לימון, חזרת, יין וחולירות דומות שיכולים בטעות לטפטף עליו ובגלל שאני לא שמה לב, להישאר שם כמה שעות. אבל מאחר ועבר על השיש הזה טירוף בישולים כמו שעובר עליו במשך שנה שלמה, הוחלט לעבור עוד פעם אחת עם החומר השמימי על השיש – כדי להיות בטוחים.

את פסי הסיליקון הדקים המפרידים בין שיש לחיפוי הקיר אני מנקה בעזרת ספוגית הקסם טבולה באקונומיקה וזאת כדי שלא נמצא את עצמנו עם נקודות כהות מראה הנצמדות לחיבורים שיורידו כל סיכוי למראה נקי ומהוקצע במטבח. בכלל – כל העניין הזה של רובה בין האריחים שהופכת לשחורה? זה מאוד לא מתאים לי. כשהתקשרתי לשיפוצניק שלי נתן אחרי שנה מהשיפוץ והוא אמר לי שאין מה לעשות בנידון אלא להחליף רובה – הפכתי קמלה ועצובה מבפנים. מבחוץ שפשפתי כי אולי משהו יציל אותם.

משטח הכיריים עבר טראומה בשבוע האחרון עקב שימוש יתר. בלי למצמץ הודעתי לבעל שאין. מחליפים. כבר החלטתי ואין סיכוי שהוא יזיז אותי מזה. זה כבר היה עניין סגור ואת הלינק לכיריים הנבחרות שלחתי לו כבר בבוקר המימונה, בתוספת פואמה אוהבת של שלושה משפטים מתחנחנים וחצי. אבל אז הוא פתח את מזווה חומרי הניקוי שלי, ששמור לו ארון שלם ופיתה אותי עם מתלה לוהט לכפפות שלי, סלסלות חדשות שבהן ינוחו מיטב חומרי הניקוי, מגב מנצנץ וחדשני ועוד פינוקים שונים לפריקית שבי. ירדתי מהכיריים. הגיע הזמן לקרצף. אבל האמת? אין צורך. כמה שפריצים של מסיר שומנים על הכיריים וכדי להוריד אותו כל שצריך הוא סמרטוט עדין ולח. אני שפשפתי מספיק בחג. תודה.

אי אפשר לוותר על המדפים שמעל הכיור, שאצלי מלאים צנצנות תבלינים העומדות בשורה מסודרת ומטוקטקת לפי צבע (הלוואי והיה אפשר לקטלג אותן לפי דרך אחרת. אם יש לכם כזו – אשמח לשמוע) מרוקנות ונשטפות מדי חצי שנה. גם מתלי המגבות מקבלים שפריץ של אושר וניקיון, ואפילו ידיות המגירות. כי מה? חשבתן שאשאיר אותן מטונפות?

אחרון חביב לניקיון הפעם הוא הברז, שבלי להכניס אתכם לפרטים, זה ברז שצריך להקדיש לו טור שלם. לידית שלו, לראש, למסננת הקטנה שמתמלאת אבנית מדי פעם וצריך לנקות אותה, כי כן - גם בראש הברז שלכם יש אבנית ואתם צריכים לנקות אותה ביסודיות! סליחה – נסחפתי. יש לי רגשות מאוד עזים לברז במטבח. כי בכל זאת אתם חייבים לזכור שהוא מנקה את מרבית הפריטים מהחיים שלי ביומיום. מול זה אי אפשר להתווכח.

לכל טורי הניקיון של סאני סופט